והארץ הייתה תוהו ובוהו

בראשית ברא

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: (בראשית, א', א'-ב')

פרשת בראשית מתחילה ומספרת על בריאת העולם. בקריאה ראשונה נראה ששני הפסוקים הראשונים בפרשה מציגים שתי נקודות מוצא לסיפור הבריאה כולו:

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ– העולם נברא על ידי הקב"ה, וראשית הבריאה הם השמים והארץ.

והארץ הייתה תוהו ובוהו– המצב הראשוני של הארץ בבריאתה היא תוהו ובוהו.

מכאן והלאה מתחיל תהליך של יצירת הסדר בעולם ובריאת כל הנמצא ביקום, תהליך שמתבטא במעשה היום הראשון:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר… וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. (בראשית, א')

מעניין שהתורה מתארת את עיקר הבריאה ביום הראשון באור ואילו הארץ או השמים, שמופיעים בפסוק ב', אינם מוזכרים עוד. איך ניתן להסביר את חוסר ההתייחסות הזו?

מה תפקידם של פסוקים א' ו- ב'?

על מנת לענות על כך ננסה לראות מהו תפקידם של הפסוקים הללו: מקומו של פסוק א' ברור, הוא משמש כהנחת היסוד של העולם הדתי האומרת שיש בורא לעולם. לגבי פסוק ב' מעירים מרבית הפרשנים כי הוא בא לתאר את מצבה של הארץ בתחילת תהליך הבריאה:

• והארץ היתה תהו ובהו וגו׳: והיתה כוונתו בפסוק השני להודיע: שאף המים והאויר נבראו, לפיכך הזכיר אותם במפורש וייחס אותם לארץ (רס"ג).
• תהו ובהו: תוהו לשון תמה ושממון, שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה (רש"י).
• והארץ היתה תוהו ובוהו: כלומר, כשנבראת הארץ בתחילה היתה שממה וריקנית, שלא היה בה: לא אילן, ולא עשב, ולא אדם, ולא בהמה, ולא חיה, ולא עוף, ולא דגים, ולא רמש, ולא חושך, ולא אור, ולא רוח, ולא מים (ר" בכור שור).
• והארץ היתה תהו ובהו: ואותה הארץ הנבראת אז, היתה דבר מורכב מחומר ראשון הנקרא ״תהו״ ומצורה ראשונה הנקראת ״בהו״. כי אמנם לא היה נאות לחומר הראשון זולתי צורה אחת, היא היתה ראשונה לכל צורות המורכבים בהכרח. ובזה התבאר שהחומר הראשון דבר מחודש (ספורנו).

אם כן ניתן להבין כי פסוקים א' ו- ב' קשורים זה בזה והם מהווים הקדמה לשאר הבריאה המתוארת בהמשך הפרק פסוק א' הוא עצם הבריאה של השמיים והארץ,  ופסוק ב' מסביר מה היה המצב הראשוני לאחר הבריאה.

מדוע לספר שהעולם היה תוהו ובוהו?

בעל הכלי יקר מסביר שפסוקים אלו נכתבו  מסיבה חינוכית ולא בכדי ללמד אותנו פרק בהיסטוריה של העולם. את דבריו הרב פותח בשאלה:

והארץ היתה תהו ובהו – מאי דהוה הוה (מה שהיה היה) ומה צורך בידיעה זו?

שאלת הרב מתייחסת למעשה לשאלה: מהו תפקידה של התורה? מצבו של היקום בתחילת הבריאה אינו נראה רלוונטי לתורה שעיקר עיסוקה הוא בעולם הקיים, העולם שאחרי ששת ימי בראשית והוא עולם שבו קיימת המסגרת הפיזית, הביולוגית והאנושית שבה התורה עוסקת. משום כך נראה שמה שקדם לששת הימים אינו רלוונטי, ולכן השאלה: מה הצורך בידיעה זו?

יתר על כן, התורה במהותה אינה ספר היסטוריה או מדעים, והיא אינה באה לספר לנו על מבנה העולם רק לשם ידיעת הדברים. לעומת זאת התורה היא ספר פדגוגי (או ספר עם מטרה פדגוגית) ולכן למה שכתוב בתורה ישנה משמעות חינוכית או ערכית לאנושות ולעם ישראל. מכך יוצא שאם אין משמעות ערכית או חינוכית למצב הארץ בתחילת הבריאה, אז אין מקום לתיאור זה בתורה, ואם יש מטרה חינוכית לדברים אז מתבקשת השאלה: מהי מטרה זו?

לדעת הרב ישנה מטרה חינוכית בפסוק ב', אך על מנת להבינה יש צורך להבין מה תפקידו של הפסוק: פסוק ב' אינו מהווה רק פתיחה לסיפור הבריאה, אלא הוא בא ללמד על טבעה של הבריאה וטבעו של העולם – המצב הראשוני והטבעי של הבריאה הוא תוהו ובוהו. הבריאה אינה סידור התוהו לכדי טבע מסודר, אלא הטבע הוא התוהו והעובדה שהעולם מסודר היא שינוי הטבע על ידי הקב"ה!

לדעת הרב, טבעו של העולם נקבע בזמן הבריאה, והוא אינו עתיד להשתנות:

ונראה לומר: לפי שמששת ימי בראשית והלאה אין הקב״ה משנה שום דבר מכמות שהיה, וצפה הקב״ה שעל ידי מעשי הרשעים יחזור העולם לתוהו ובוהו כמו בדור המבול… והודיע לנו הכתוב שאם יקרה בזמן מן הזמנים שע״י מעשה הרשעים יחזור העולם לתהו לא יהיה נחשב שינוי בבריאה אלא יחזור העולם לכמות שהיה כי מטבעו להיות תהו ובהו וחשך..

הטבע כולל את מסלול הכוכבים, חילופי העונות, וכמובן שאת חוקי הפיזיקה, הביולוגיה והפסיכולוגיה. לטבע זה אסור להשתנות משום ששינוי בו אינו מאפשר את המשך הקיום החיים על פני האדמה, הן במישור הפיזי והן במישור הפסיכולוגי. במישור הפיזי, ברור שללא מחזוריות קבועה של הטבע אין אפשרות לחיים על פני האדמה, אולם גם במישור הפסיכולוגי, יש משמעות לחוקיות הטבע: על מנת שהאדם יהיה מסוגל לחיות ולקיים חברה הוא חייב את הביטחון שבבוקר השמש תזרח ושאם הוא ישקה את האדמה התבואה תצמח. ללא בטחון זה אי אפשר לנהל חיים תקינים או חברה שומרת סדר וחוק.

אבל מה קורה כשהטבע כן משתנה? מה קורה כשפתאום (או לא בפתאום) העולם משתגע והמחזוריות נשברת? כיצד ניתן להסביר את שינוי זה? דרכו של הרב להסביר זאת היא על ידי העברת האחריות לידי האדם:

..והודיע לנו הכתוב שאם יקרה בזמן מן הזמנים שע״י מעשה הרשעים יחזור העולם לתהו לא יהיה נחשב שינוי בבריאה, אלא יחזור העולם לכמות שהיה! כי מטבעו להיות תהו ובהו וחשך. וע״י מעשה הצדיקים עשה הקב״ה הפך טבעו, וברא האור לצדיקים! וע״י קלקול המעשים יחזור העולם לכמות שהיה ולא יהיה נקרא שינוי בבריאה…

הווה אומר, שבירת חוקי הטבע ומצב של תוהו ובוהו אינו ביטול חוקי הטבע אלא מצב זה הוא הטבע. מעניין לראות מהן הדוגמאות שמביא הרב לכך: המבול וחורבן בית המקדש. מה הקשר בין שני האירועים? הרי במבול הטבע התנהג בצורה הפוכה ממה שנקבע לו ואילו בחורבן הבית, עם כל הקושי, מדובר בחורבן צבאי, לאומי או חברתי, אך לא בשבירת מערכת חוקי הטבע.

קודם כל אפשר להסביר שלדעת הרב בעולם מתוקן קיים בית מקדש. קיום זה, מבחינת הסדר בעולם, שווה ערך לכך שעונות השנה מגיעות בזמנן, הגשם לא מציף את העולם והשמש זורחת בבוקר.. 

עוד ניתן להסביר שיש מרכיב זהה המקשר בין שני האירועים, והוא האחריות של האדם: דור המבול הביא על עצמו את המבול בשל ההתנהגות המוסרית השלילית שלו, ואילו עם ישראל הביא על עצמו את החורבן בשל ההתנהגות השלילית ברמה הדתית והמוסרית. שני האירועים באו כתוצאה מפעולה אנושית, ופעולה אנושית הפוכה הייתה יכולה למנוע אותם! 

מדברי הרב עולה ש 'תוהו ובוהו' אינו מצב ראשוני או שלב מקדים של בריאה לפני שהקב"ה נתן לו את טבעו, כדברי רש"י והבכור שור למשל, ולכן שלב זה מתבטא בחוסר מוחלט של כל מה שמוכר לנו ביקום. כמו כן, הרב לא סובר כדעת הספורנו, שהתוהו הוא החומר ממנו נבנה העולם והטבע. לדעת הרב התוהו הוא האופי של העולם שנברא, והוא מאופיין בחוסר סדר שאינו מאפשר קיום נורמאלי של חיים. אפשר לומר שהתוהו ובוהו הוא העולם אם ח"ו לא היה קיים בו הקב"ה. 

בעולם שמתנהל מעצמו, חוסר הגבולות והסדר יכולים לבוא לידי ביטוי באירועי קיצון בטבע, התחממות גלובלית, או לחילופין בהתנהלות אנושית וחברתית שאינה מאפשרת קיום חברה מסודרת. שני צדדים אלו נכללים תחת ההגדרה: תוהו ובוהו. 

אחריות האדם שלא להחזיר את העולם לתוהו

דברי הרב מטילים על האדם אחריות: כאשר התוהו נכנס למסגרת הטבע, במקום להפחיד הוא במידה מסוימת מרגיע. החשש האנושי הוא מפני שבירת חוקי הטבע בצורה אקראית אולם כאשר ברור מה הגורם ושניתן למנוע מצב זה, יש בידנו כלי להתמודד עם הפחד ואז האחריות עוברת לאדם:

ע״י מעשה הרשעים יחזור העולם לתהו לא יהיה נחשב שינוי בבריאה אלא יחזור העולם לכמות שהיה כי מטבעו להיות תהו ובהו וחשך, וע״י מעשה הצדיקים עשה הקב״ה הפך טבעו וברא האור לצדיקים..

תיקון העולם תלוי במעשי האדם! ואנו נרחיב את דבריו ונאמר שהצדיק לא מקיים את העולם רק על ידי לימוד התורה, אלא הוא מי שפועל לתקן עולם בפועל על ידי עשייה חברתית, על ידי שמירה על הסביבה והטבע, ועל ידי קידום כל צד שמוביל לתיקון עולם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן