במרכזה של פרשת "קרח" אשר נקרא השבת עומדת המחלוקת הידועה בהיסטוריה של העם היהודי -"מחלוקת קרח ועדתו", עליה אומרים חז"ל שמחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. המחלוקת אומנם קרויה על שמו של "קרח", אבל גם על שם "עדתו". חלק מעדתו היו שני "כוכבים" שקוראים להם דתן ואבירם.
התורה בפרשה מדגישה עניין שלכאורה נראה לא רלוונטי: וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם, מדוע מציינת זאת התורה? נעיין בדברי המפרשים המוצאים מסר חשוב בהדגשה זו.
התורה מצווה על חג השבועות, ומדישה את הצד החקלאי ש החג, שבו מצווים ישראל: והקרבתם מנחה חדשה, אולם מהותו של החג כמתן תורה לא מוזכר?
קרבן אשם גזלות הוא פגיעה כלכלית באדם אחר מישראל, אך כשהתורה מתארת את החטא היא משתמשת במילים 'ומעלה מעל בה"- מדוע גזל מהזולת נחשב כמעל בה'?
אחת מהציוויים המופיעים בפרשתנו, מתייחס ליחס ליתום ולאלמנה ומבנה הדברים דורש עיון והסבר: כׇּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, נעיין במשמעויות השונות של הציווי.
בשני פסוקים התורה מתארת בני ישראל בתוך ים סוף, שני פסוקים כמעט זהים בניסוחם, אך בכל זאת שונים..
הפרשה פותחת בפסוק שלדעת פרשנים רבים חוזר על עצמו: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, אולם בעל הכלי יקר מלמד שלא כך הדבר.
חז"ל נותנים משקל רב לסמיכות הקיימת בין פרשיות מסוימות בתורה, ולכן שואלים מה באה ללמדנו התורה כאשר הסמיכה את ברכת הכוהנים לקורבנות הנשיאים ?
כאשר התורה מבקשת לספור את בני שבט לוי מבוצעים שני שינויים מרכזיים אל מול המפקד הכללי. ראשית, המפקד של שבט לוי כולל את כלל הגברים מבין חודש ומעלה (ולא מבני 20 שנה) ובנוסף התורה מציינת באופן מפורש שהמפקד בוצע "על פי ה'"
בפרשת בהר מצווה התורה על דיני גאולת אדמות, ומחלקת בין בתים הנמצאים מחוץ לעיר לאלו הנמצאים בתוכה. נעיין בדברי הבכור שור על משמעות חלוקה זו.
בסיום פרשת אמור מספרת התורה על אירוע חריג בו מעורבים איש ישראלי ובן הישראלית. המעשה עצמו חמור מאוד אולפ חייבים לשאול מדוע סיפרה זאת התורה? מה יש ללמוד ממנו הלאה?
התורה מצווה: איש אמו ואביו תיראו וסומכת ציווי זה לשמירת השבת. בעל הכלי יקר מסביר לא רק את נוסח הציוויים וסמיכותם, אלא כיצד הם רלוונטיים כיום.