נתן אז כח בפמליא שלו להשפיע

בגל הראשון של הקורונה עבדתי במשרד לשוויון חברתי ובמסגרת זו היינו אמונים על הטיפול באזרחים הוותיקים העצמאיים. פתחנו עבורם מוקד מיוחד אשר יסייע להם בסוגיות השונות החל ממשלוחים לבתים ועד הכוונה פסיכולוגית, יצרנו תוכניות מיוחדות להפגה ופנאי וכיוצא בזה. הרבה "שחקנים" היו על המגרש הצפוף הזה וכל אחד דרף את מקומו וכבודו – בתוך המשרד ובעיקר שחקנים מחוץ למשרד. אחד מהדברים הכי מאתגרים היו השיתוף בין הגורמים והפרגון בין המשרדים השונים במהלך – משרד הרווחה, פיקוד העורף,  ביטוח לאומי, משרד הפנים ועוד גופים אחרים שהיו חלק מהמשימות הללו.

היה קשה מאוד להתנהל. על פרגון הדדי בין משרדים ובעלי תפקידים שונים, אין בכלל מה לדבר. על כל פיסת מידע ונתונים היינו צריכים להיאבק ימים ולפעמים שבועות. הייתה לי תחושה שאנחנו לא משרתים את אותה מטרה והדבר היותר חשוב מהשירות לאזרחים, זה של מי הלוגו יהיה יותר גדול או מי יהיה חתום על המסמך, מי יוביל את המהלך וכיוצא. אין שיתוף עם גורמים אחרים, אין התייעצות אמתית – כל אחד הסתכל רק ואך ורק על עצמו ופעולותיו. גם אני ואנחנו בתוך המשרד חטאנו בזה.

גם השיח היה בעייתי. אנשים ניסו לייחס את הפעולות אליהם ואליהם בלבד. וככל שעלינו ברמת הדרג – אז הלשון הפכה להיות יותר פרסונלית – "עשיתי", "החלטתי", "הבאתי", "אישרתי". איפה כל השותפים האחרים ?! איפה הביטוי לאנשים מסביב ?! המהלכים האלו לא רק שלא הגבירו את הרצון לשותפות, אלא העמיקו את הקנאה והרצון להתבדלות זה מזה.

מה פירוש "נעשה אדם" בלשון רבים?

השבת אנחנו מתחילים מהתחלה. פרשת "בראשית" היא אחת הפרשיות הכי נסתרות ולא מובנות. כל מהלך הבריאה הוא "סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה", כמו שכותב הרמב"ן (1194-1270, ספרד) בפירושו לפסוק הראשון בתורה. אז בדחילו ורחימו ננסה ללמוד משהו קטן מהתנהלותו של הקב"ה על עצמנו. כך מתארת התורה את בריאת האדם :

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". (בראשית, א, כו-כז)  

מה המשמעות של הביטוי "נעשה אדם" ? אל מי הקב"ה פונה ואומר לו "נעשה אדם" ?

רש"י וספורנו: הקב"ה נמלך בפמליה של מעלה

רש"י (1040-1105, צרפת) שם את הדברים בצורה הכי ברורה על השולחן. הקב"ה הלך והתייעץ עם "בית דינו", עם המלאכים אשר סביבו, לפני שהוא מחליט לברוא את האדם. אף על פי שמדובר במהלך רגיש מאוד, שיכול להביא לידי כפירה (בנוגע לשאלה מי יצר את האדם – האם הקב"ה לבדו או הוא ופמליתו), בוחר הקב"ה בנושא כזה חשוב ומורכב להתייעץ עם פמלייתו ואף יותר מכך – ליטול מהם רשות :

"נעשה אדם –  אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא סִיְּעוּהוּ בִיצִירָתוֹ וְיֵשׁ מָקוֹם לַמִּינִים לִרְדּוֹת, לֹא נִמְנַע הַכָּתוּב מִלְּלַמֵּד דֶרֶך אֶרֶץ וּמִדַּת עֲנָוָה שֶׁיְּהֵא הַגָּדוֹל נִמְלָךְ וְנוֹטֵל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן; וְאִם כָּתַב אֶעֱשֶׂה אָדָם, לֹא לָמַדְנוּ שֶׁיְּהֵא מְדַבֵּר עִם בֵּית דִינוֹ, אֶלָּא עִם עַצְמוֹ, וּתְשׁוּבַת הַמִּינִים כָּתַב בְּצִדּוֹ, וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם, וְלֹא כָתַב וַיִּבְרְאוּ". (בראשית א, כו)

הקב"ה בכבודו ובעצמו, בורא כל הנבראים והיצורים, בוחר להימלך בבית דינו, במלאכיו, במי שנמצא סביבו ולהתייעץ איתם, לשתף אותם, לשאול את דעתם. רבי עובדיה ספורנו מדגיש את הכוח שנותן הקב"ה לפמליה של מעלה להשפיע על הבריאה ובאמת באמת להיות חלק ולא התייעצות "בכאילו" :

"ויאמר אלהים נעשה – נתן אז כח בפמליא שלו להשפיע את הצלם בנושא המוכן לו". (בראשית א', כו')

הקב"ה נותן לפמליתו את הכוח להשפיע על המציאות, על הבריאה של הייצור החשוב ביותר בבריאה כולה. כל זה מתרחש למרות שהשיח עם פמליתו לא היה חלק,   המדרשים מלאים בשיח לא פשוט שקיים הקב"ה בנוגע לבריאתו של האדם. המלאכים מתנגדים ואומרים את דעתם. הקב"ה לא מפחד מזה, להפך זה רק מדייק את המהלך כולו והופך אותו לנכון ומדויק יותר. וזה לשונו של אחד המדרשים :

"א"ר סימון: בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים: אל ייברא ומהם אומרים: ייברא, זהו שכתוב: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו". חסד אומר: ייברא, שהוא גומל חסדים; ואמת אומר: אל ייברא, שכולו שקרים. צדק אומר: ייברא, שהוא עושה צדקות; שלום אומר: אל ייברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ, זהו שכתוב: "ותשלך אמת ארצה". אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבון העולמים, מה אתה מבזה חותם שלך, תעלה אמת מן הארץ! זהו שכתוב: "אמת מארץ תצמח". (בראשית רבה פרשה ח, סימן ה')

רד"ק, רמב"ן והגר"א: שיתוף הברואים בבריאת האדם

רבי דוד קמחי (1160-1235, צרפת) מסביר שהקב"ה התייעץ עם ברואיו (ולא עם פמלייתו) וביקש מהם שבריאת האדם, שהיא  גולת הכותרת של בריאת העולם, תעשה בשיתוף. הקב"ה פונה ליסודות העולם ואומר להם, תביאו אתם את הגוף ואני את הנשמה, וכך נשתף פעולה בבריאתו של האדם :

"ומה שאמר נעשה בלשון רבים – פירש אדני אבי ז"ל, כי כנגד היסודות אמר שמכחם יצאו הנבראים ברצון האל, כמו שאמר תדשא, ישרצו, תוצא, וכאלו אמר ליסודות, נעשה אני ואתם בשתוף, כי הגוף יהיה מן היסודות והרוח יהיה עליוני כמו המלאכים. וכן מצאנו בדברי רבותינו ז"ל: במלאכת שמים וארץ נמלך". (בראשית א, כו)

האדם בנוי משמים (נשמה) וארץ (חומר). אומר הקב"ה לארץ אתם תביאו את החומר ואני אביא את הרוח וביחד נברא את האדם. הרמב"ן מתאר זאת בצורה יוצאת דופן על בסיס דבריו של ר' יוסף קמחי (אביו של הרד"ק) :

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם – ….אמר באדם "נַעֲשֶׂה" כלומר אני והארץ הנזכרת נַעֲשֶׂה אָדָם שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה כדכתיב: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון כדכתיב (שם) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואמר "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" כי ידמה לשניהם במתכונת גופו לארץ אשר לוקח ממנה וידמה ברוח לעליונים שאינה גוף ולא תמות…..והנה האדם דומה לתחתונים ולעליונים בתאר והדר … והוא מגמת פניו בחכמה ובדעת וכשרון המעשה ובדמות ממש שידמה גופו לעפר ונפשו לעליונים". (בראשית א, כו)

וכי הקב"ה צריך לאדמה וליסודות אלו ? וכי הקב"ה אינו יכול לברוא שוב יש מאין את האדם ?! וודאי שהוא יכול. אבל הקב"ה בוחר לנהוג אחרת דווקא בבריאת גולת הכותרת של מעשיו ולשתף את יסודות העולם.

הגאון מוילנה (1720-1797, ליטא) בפירושו הולך יותר רחוק ואומר שהקב"ה פונה לא רק ליסודות הבריאה (אדמה ומים), אלא לכלל הנבראים ומבקש מהם לקחת חלק בבריאותו של האדם ושכל אחד יביא את הכוח המיוחד שלו לאדם :

"ויאמר אלהים כו' נעשה אדם ביאורו מפני שהאדם נברא אחרון לכל הנבראים לכן אמר הקב"ה אל כל הנבראים שיתנו חלק מתכונתם בגוף האדם. כי הגבורה מיוחס אל הארי. והמהירות אל הצבי. והקלות אל הנשר. והערמימיות אל השועל. וההיקש וכן נפש הצומחת. הוא הצומח ונפש החיוני בבע"ח ויתאימו כלם באדם… שצורת כל המינים יתאחדו במין האדם כדי שיכבשו כלם תחת ידו". (אדרת אליהו, בראשית א, כו)

איזו עוצמה אפשר ליצור שכל אחד מביא את החלק שלו, את הכוח המיוחד שלו, את היתרון והניסיון שלו, את הכלים העומדים לרשותו וביחד פועלים וביחד מיצרים וביחד פועלים לתיקון הדרוש תיקון. כוח אדיר. הקב"ה מבין את זה היטב והוא בוחר לשתף את כל הנבראים בבריאתו של האדם.

כיצד שיתוף והתייעצות מונעים קנאה?

לשיתוף ולהתייעצות עם גורמים אחרים הנמצאים בסביבה יש יתרון נוסף שהוא גובר במשקלו הסגולי על הקושי האישי בלהתייעץ עם שחקנים ושותפים סביבך, השיתוף וההתייעצות בכוחן למנוע קנאה וכעס, כפי שמסביר לנו רש"י : 

"נעשה אדם – עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה לָמַדְנוּ מִכָּאן, לְפִי שֶׁאָדָם הוּא בִּדְמוּת הַמַּלְאָכִים וְיִתְקַנְּאוּ בוֹ, לְפִיכָךְ נִמְלַךְ בָּהֶם, וּכְשֶׁהוּא דָן אֶת הַמְּלָכִים הוּא נִמְלָךְ בְּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְאַחְאָב, שֶׁאָמַר לוֹ מִיכָה רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ". וְכִי יֵש יָמִין וּשְׂמֹאל לְפָנָיו? אֶלָּא אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת וְאֵלוּ מַשְׂמְאִילִים לְחוֹבָה….אַף כָּאן בְּפָמַלְיָא שֶׁלוֹ נָטַל רְשׁוּת, אָמַר לָהֶם יֵשׁ בָּעֶלְיוֹנִים כִּדְמוּתִי; אִם אֵין כִּדְמוּתִי בַתַּחְתּוֹנִים הֲרֵי יֵשׁ קִנְאָה בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית". (בראשית א, כו)

הקב"ה מבקש למנוע קנאה בקרב מלאכיו הנמצאים איתו. הוא יודע שכאשר הוא יברא אדם אשר "דומה" ("בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ") עלולה להתעורר קנאה בין מלאכים, הוא מנטרל אותה על ידי שיתופם במעשה.

מה אפשר ללמוד מכך על שיתוף וחלוקת קרדיט?

אני מבקש לסיים בדבריו של רבי סעדיה גאון (882-942, מצרים ועיראק) אשר מלמד אותנו שצורת השיח הנאמרת בלשון רבים: "עשינו", "יצרנו", "בנינו" וכדומה היא צורת דיבור של המלכים והאנשים המכובדים. לא רק שאין בזה פחיתות כבוד עבור האנשים, אלא זאת דרך כבוד לדבר כך :

"אמר נעשה אדם בלשון רבים, והוא בדרך גדולה וכבוד כנהוג בלשון העברית שהמלך, והשר, והאציל אומרים: אנחנו צוינו, אמרנו, עשינו. וכן אמר לבן: "ונתנה לך גם את זאת".". (בראשית א, כו)

אם בדרגות הגבוהות ובטח נבחרי ציבור היו מבינים שאין פחיתות כבוד בלשתף גם בקרדיט, ואפילו רק בשפה, אולי כל המציאות כולה הייתה נראית אחרת. כמה יש "עשיתי", "הבאתי" החלטתי" וכמה פחות "עשינו", "הבאנו", "החלטנו".

הרמב"ם (1138-1204, ספרד, מרוקו, מצרים וא"י) מלמד אותנו בספר המצוות שיש מצווה על האדם לחקות וללכת בהתאם לדרכיו של הקב"ה :

"הציווי שנצטווינו להדמות לו יתברך כפי יכלתנו, והוא אמרו "והלכת בדרכיו" וכבר כפל ציווי זה ואמר "ללכת בכל-דרכיו", ובא בפירוש עניין זה: מה הקב"ה נקרא רחום – אף אתה היה רחום; הקב"ה נקרא חנון – אף אתה היה חנון; הקב"ה נקרא צדיק – אף אתה היה צדיק; הקב"ה נקרא חסיד – אף אתה היה חסיד"…וגם בפירושו בא, שעניינו להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל – יתעלה על הכל עילוי רב". (ספר המצוות לרמב"ם, עשין ח')

אז אם הקב"ה בוחר לשתף את פמלייתו וברואיו בגולת הכותרת של מעשיו מי אנחנו שלא נעשה כן. אם הקב"ה יודע למנוע קנאה בין הגורמים השונים סביבו באמצעות שיתוף – למה שאנחנו לא נעשה כן. אם הקב"ה בוחר לתת לכולם אפשרות להיות חלק באמת ולהשפיע בצורה הכי אמיתית – אז מי אנחנו שלא נלך בדרכיו שלו. אם הקב"ה יכול לדבר בלשון רבים ולחלוק קרדיט, אז למה אנחנו לא מסוגלים ?!

שנזכה. שבת שלום.