בפרידת משה מעם ישראל הוא מכיר בכך שבעתיד עם ישראל לא יעמוד בברית עם הקב"ה, מה שיוביל לתגובה מצד ה': וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם.. מה המשמעות של הסתרת פנים זו? והאם היא מבטלת את השגחת ה'?
פרשת "ראה" ממשיכה את נאום המצוות, ובין היתר חוזרת התורה לצוות על איסור מאכלות אסורים. מיד לאחר מכן מצווה על מצוות המעשר :"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כׇּל־תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" ונשאלת השאלה: למה נסמכו הפרשיות?
משה רבנו מזכיר את הטובות של הקב"ה לעם ישראל, אבל מציין שלמרות זאת היה בהם חוסר אמונה: 'וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בה' אֱלֹקֵיכֶם', אך לא ברור לאיזו חוסר אמונה משה מתכוון?
התורה מספרת על מלחמה בכנעני: 'וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד…' בא להילחם עם ישראל, בתחילה ישראל מפסידים, ולאחר מכן, בזכות נדרם הם מנצחים. עולה השאלה מה עושים הכנענים בשטחם של עמלק? ומדוע בזמן הנדר בנ"י לא מתייחסים אליהם ככנענים?
פרשת "בלק" היא מרתקת ומלאה במציאויות מורכבות ונבואות על האומה הישראלית. כולנו מכירים את הסיפור על אתונו של בלעם שבטרם פתחה את פיה, בלעם מכה אותה שלוש פעמים, עד שהמלאך מתערב ופוקח את עיני בלעם. מדוע בא המלאך בטענות אל בלעם על כך שהיכה את האתון הרי זו הדרך להנחות את הבהמה ?
שנת היובל, אשר מגיעה אחרי ארבעים ותשע שנים ומעבר של שבע שמיטות, היא שנת שיא באומה הישראלית, שנה שבה קוראים לחופש לכל יושביה. מה המשמעות של שנת היובל ומה הדיוק של התורה במילים "לכל יושביה", האם יתכן שתהיה אפליה בין קבוצות שונות בארץ ?
בפרשתנו, העמלקי מתחפש לכנעני, ובא למלחמה בישראל. תוצאות המלחמה הן שהוא שובה שבי מישראל, ועם ישראל מצידו נועץ ומבקש את עזרת הקב"ה ובזכות זה מצליח להכותו. חכמים התמקדו בעניין השבי והראו עד כמה קשה המצב הזה לעם ישראל.
פרשת פסח שני, על פי המפרשים, הייתה ראויה להיאמר בתחילת ספר במדבר, אולם לא נאמרה שם משום שהיא מלמדת גנות על ישראל, אך לא ברור מהי הגנות המתבטאת במעשה פסח שני?
שנת היובל, היא שנת שיא באומה הישראלית, שנה שבה מצווים: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. מה המשמעות של שנת היובל ומה הדיוק של התורה במילים "לכל יושביה", האם יתכן שתהיה אפליה בין קבוצות שונות בארץ ?
נגעי הצרעת כולם ובכללם צרעת הבית אינם דבר טבעי, אלא אות ופלא אלוקיים כדי להרחיק האדם מן החטא והם מגיעים לאדם על חטא לשון הרע. אם כך הם פני הדברים, מדוע התורה מציינת בפתח הדברים: כי תבואו אל ארץ כנען ו- וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם , מה עניינו בארץ ישראל דווקא ?
בפרשת שמיני אהרון מלמד אותמו על משמעות האחריות ונשיאת הנטל באומה הישראלית – הוא לא אמור לגרום לך גאווה, אלא להיפך, הוא אמור לגרום לכל אחד קודם כל רעד ובושה מהמעמד והאחריות, רק באופן הזה התפקיד יבוצע באופן שלם.
התורה מצווה שאש תמיד תהיה על מזבח העולה ולעולם אסור לה להיכבות, והיא מציינת זאת בשלושה פסוקים שונים, מה שהוביל את פרשני המקרא למצוא עומקים נוספים במצווה זו ובקשר שלה אלינו גם היום.