האור והמאורות

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. (טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. (טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים. (יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. (יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. (יט) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי. (בראשית, א')

מה נברא ביום הראשון ומה ביום הרביעי?

אחת השאלות המאתגרות בפרשת בראשית וסדר הבריאה היא מה נברא ביום הרביעי? לכאורה התשובה פשוטה: המאורות – השמש והירח, וכפועל יוצא מהם גם האור שמופק מהשמש ומוחזר מהירח.

אולם כאשר מסתכלים על מה שנברא ביום הראשון רואים כי האור עצמו נברא ביום זה, אם כן: מדוע המאורות עצמם, שהם הכלים המפיקים את האור, מדוע הם נבראו רק ביום הרביעי?

רבי יוסף בכור שור: המאורות נבראו בראשון ונתלו ברביעי

מסביר את העניין רבנו יוסף בכור שור המתאר את מהלך הבריאה, ומחדד מתי למעשה נברא מה שמפורט במהלך ששת ימי בראשית:

ויאמר א-להים יהי אור, הוא: השמש, הירח, והכוכבים, שכולם נבראו ביום ראשון, אלא שלא נתלו עד יום רביעי. וכן אמרו רבותינו: ברביעי נתלו המאורות (בבלי חגיגה י״ב.), ולא אמרו: נבראו המאורות. ואלו נבראו ביום ראשון: שמים, וארץ, וחושך, ורוח, ואור. וכן מפורש בחגיגה (בבלי חגיגה י״ב.), אלא שאומרין שתוהו ובוהו בריות, ולפי הפשט: הוא לשון שממה.

לדעת הרב, במאורות עצמם – הכלים המפיקים את האור, נבראו כבר ביום הראשון. אולם מתן התפקיד ומיקומם בשמים, כחלק מהמערכת הקוסמית, נעשה רק ביום הרביעי.

יוצא מכך שהאור המתואר ביום הראשון הוא אותו האור המופק מהשמש (בניגוד לדעות הקבליות בעניין) ואשר היה קיים כבר ביום הראשון, אך לעומת זאת – קביעת סדרי היום והלילה נעשה ביום הרביעי.

הרב מציין את דעת חז"ל האומרים שביום הרביעי נתלו המאורות, כשהדגש הוא על כך שהם לא נבראו ביום הרביעי. הרב מציג משל על מנת להמחיש את העניין:

ועתה ברא הקב״ה כל תיקוני העולם, להבדיל, כאדם שרוצה לבנות בית, ומכין כל צרכי בניינו, ואחר כך בונה ביתו ומשים כל אחד על מקומו, ואחר כך עושה לו מטלטלין. כך הקב״ה תיקן כל צורכי הבניין ביום ראשון, {שכל התולדות נבראו ביום ראשון,} ותיקן הרקיע ביום שני והושיבו על כנו, ונתן עליו מקצת המים להמטיר על הארץ להולידה ולהצמיחה.

 ובשלישי נמי הפריש המים לצד אחד שהיא מקום דגים ותנינים, ומשם המשיך נהרות ומעיינות לתוך היבשה ללחלח את הארץ ולהשקות כל בריותיו, והיבשה לצד אחד, והוציא מהיבשה דשא ואילנות שהוא לצורך הבריות למאכל ולעידון, כאדם שמייפה ומרבץ קרקע ביתו כדי שייהנו ההולכים והיושבים בה.

וברביעי תלה בו האור ליראות לבריות שבתוכו כאדם שפותח חלונות אל ביתו להאיר. ואחר שגמר בניינו, ברא בחמישי ובשישי דגים ועופות ורמשים ובהמה וחיה שהם כמטלטלין בתוך הבית, שמיטלטלין לכאן ולכאן.

המשל הוא לבית שבונה האדם, וכשם שלפני תחילת הבנייה האדם מכין את כל חומרי הבניין ורק אז מתחיל לבנות ולסדר כל אחד במקומו, כך הקב"ה, ביום הראשון ברא את כל מה שעתיד לשמש בימים הבאים ורק אז החל לסדר כל דבר במקומו.

ההוכחה מלשון הפסוקים: "ברא" לעומת "ויאמר"

הוכחה לדבריו מוצא הרב בפשט הפסוקים: 

תדע, שלא תמצא מיום ראשון ועד יום חמישי לא לשון יצירה ולא לשון בריאה: שביום השני ובשלישי וברביעי תיכן ונתן מקום למה שברא בראשון, ובחמישי ובששי עשה מטלטלין. וכן הוא אומר בקבלה: כי הוא אמר ויהי הוא צווה ויעמד (תהלים ל״ג, ט׳). בתחילה אמר: ויהי, ולבסוף אמר: צווה ויעמוד, כל אחד במקומו.

בפסוקים עצמם המושג בריאה מופיע בפסוק הראשון העוסק בבריאת השמים והארץ, בריאת הקוסמוס עצמו, ואז חוזר שוב ביום החמישי והשישי, משמע רק בימים אלו נעשתה בריאה ממש (בריאה של דבר חדש).

לעומת זאת בשאר הימים משתמשת התורה במושג: ויאמר, משמע הקב"ה ציווה על דבר שקיים כבר למלא תפקיד מסוים. יוצא אם כן, שברגע הבריאה עצמה נבראו המרכיבים של היקום: האור, המים, האדמה והצמחייה, אולם בריאת בעלי החיים והאדם נעשתה רק לאחר שכל מרכיבים אלו באו על מקומם ויש כבר יכולת לבעלי החיים והאדם להתקיים בתוך העולם.

רמז בדבר יש גם אלינו: כאשר אדם רוצה לעשות דבר מסוים, לשפר או לתקן משהו בעצמו (או בכלל..), יש סדר לדברים: יש צורך בהגדרה ראשונה של תוכנית (הסתכל הקב"ה בתורה וברא עולם..), יש צורך בהכנה של האמצעים, ורק לאחר מכן שלב הביצוע יוכל להיעשות בצורה מיטבית.