ר"י בכור שור

פרשת המקלל מעוררת תהיות שונות, ואחת מהן קשורה בעונשו ובחלק של העם בעונש: וְסָמְכוּ כׇל הַשֹּׁמְעִים.. מדוע היה על בני ישראל לקחת חלק פעיל כל כך בעונש?

בתהליך טהרת המצורע משתמש הכהן בארז, אזוב ושני. בעל הבכור שור מראה כיצד אלמנטים אלו מהווים כלים חינוכיים המשמשים להפוך את חזרתו בתשובה לקבועה.

יעקב , עם חזרתו לארץ, שולח מלאכים ושליחים לעשיו להודיע לו על שובו ומעשה זה מעורר שאלה: למה היה צריך להודיע על כך? מדוע ניסה למצוא חן בעיניו? ומה קיווה להשיג במעשהו?

יעקב יוצא מבית הוריו, פרידה שיש בה פחד ועצב ולמעשה היא אינה יצאה כי אם בריחה. לאחר חלום הסולם מתארת התורה את הליכתו כהליכת שמחה – אך מה השתנה?

מי הם העמים אותם הקב"ה חובב ומחבב? האם כוונת משה לבני ישראל או לאומות העולם? עיון בדברי הבכור שור מלמד עד כמה הפסוק קשור לתקופה בה אנו נמצאים.

אומר משה לבני ישראל שמצוות התורה קרובים אליהם: בפיך ובלבבך לעשותו, והרב בכור שור לומד מכך לא רק על היכולת לקיום המצווה אלא גם לגבי מהו הקיום השלם.

שתי מצוות פותחות את פרשת כי תבוא: מקרא ביכורים ווידוי מעשרות. את שתי המצוות צריך האדם לומר בפיו, אך הן נבדלות בעוצמת הקול של אומרן.

התורה מצווה שלא להלין את התלוי על העץ, וכותבת לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ… כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, אך מהי הקללה בכך? ומדוע שלא לפרסם את מעשי החוטא? על כך בדברי הבכור שור.

עם הכניסה לארץ ישראל עתיד העם לבוא במגע עם יושביה, והתורה שמה לב לצורך להזהיר את בני ישראל מפני מפגש זה: לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, אך שונה האזהרה כאן מזו שמופיעה בספר ויקרא.

אוסרת התורה לפגוע בגוף כחלק התהליך האבל, ופותחת את הציווי במילים: בנים אתם לה' אלוהיכם, ושואל הבכור שור איך מסבירות המילים את מהות האיסור?

אומר משה לבני ישראל לגבי עמי הארץ: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, אך האם באמת בני ישראל לא יוכלו לנצחם מהר למרות הבטחת ה'? הבכור שור מוצא רעיון חינוכי בדברים.