לעבדה ולשמרה

פרשת בראשית פותחת בתיאור בריאת העולם ויצירת האנושות. מעניין הוא שתיאור בריאת העולם חוזר על עצמו פעמיים בפרשה- פעם ראשונה בפרק א' ופעם שנייה בפרק ב'. בתיאור השני- כאשר מתוארת בריאת האדם, מספרת התורה על תפקיד מיוחד שניתן לו:

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

האם "לעבדה ולשמרה" הוא ציווי על עבודת האדמה?

בראייה ראשונה מובן שהדרישה לעובדה ולשומרה מתייחסת לאדמת גן עדן, שהרי שם מניחו הקב"ה, אולם ניתן להבין כי ציווי זה הינו גם ציווי כללי על עבודת האדמה, שהרי התורה מציינת כמה פסוקים מוקדם יותר: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, משמע האדם תפקידו לעבוד את האדמה. לעומת קריאה זו המדרש בילקוט שמעוני דורש את הציווי בצורה שונה ואומר:

וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ. שֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ מְלָאכָה בְּגַן עֵדֶן- לִפְתֹּחַ וּלְשַׂדֵּד אֶת הָאֲדָמָה? וַהֲלֹא כָּל הָאִילָנוֹת נִצְמָחִים מֵאֲלֵיהֶן! אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ בּוֹ מְלָאכָה בְּגַן עֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגַּן? וַהֲלֹא (לעיל פסוק י) ״נָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגַּן״! אֶלָּא, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ- לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן ג׳:כ״ד) ״לִשְׁמוֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים״! כְּמוֹ דְּאַתְּ אָמַר ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״.

המדרש מעלה את השאלה: האם אדמת גן עדן צריכה את עבודת האדם? הרי הקב"ה כבר סידר את כל הצרכים הפיזיים הנדרשים לצומח בגן עדן שהתורה מציינת: וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אם כן הצומח כבר צמח בגן ומה תפקידו של האדם בגן? [1] ולכן תשובת המדרש היא שהעבודה המדוברת אינה עבודת החקלאות אלא דווקא עבודת ה' ושמירת מצוות התורה.

מדוע המדרש אינו מפרש על עבודת האדמה?

תשובה זו מעוררת שתי שאלות: האחת, אם מדובר על אדם הראשון- הרי התורה עדיין לא ניתנה, אם כן כיצד יקימה אדם הראשון? שאלה השנייה היא: אם נבין כי מדובר לאו דווקא על האדם הראשון אלא על האדם באופן כללי, הרי שיש למין האנושי צורך בעבודת האדמה לשם קיומו, ולכן גם בתורה יש מצוות הקשורות בעבודה זו, ובקיום מצוות אלו ישנה עשייה פיזית, אם כן מדוע לא לדרוש את המילים לעבדה ולשמרה על עבודת האדמה בכלל או על המצוות הקשורות בה?

התשובה נמצאת בהנחת היסוד הנמצאת בדברי בעל המדרש והיא שחיים ללא תוכן רוחני אינם חיים. לחיי האדם חייבת להיות משמעות ולכן עבודת האדמה, גידול התבואה וכל מה שהאדם עושה בכדי לקיים את עצמו אינם מטרה בפני עצמה. לעומת זאת התוכן הרוחני שהאדם מכניס בחייו, כגון לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיהָ, הם ראויים להיקרא מטרה. וניתן להחיל רעיון זה לא רק לגבי דברי התורה עצמה, ולומר שכל תוכן אנושי חיובי המכוון לבניית העולם, נותן משמעות לחיי האדם, וניתן למצוא בסיס לרעיון זה בתוך דברי התורה עצמה:

שני הכוחות המקיימים את הבריאה: הכוח האלוקי ועבודת האדם

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

מעשה הבריאה מתקיים על ידי שני כוחות: על ידי הכוח האלוקי, המיוצג באד העולה מהאדמה (ובהכללה אלו כלל כוחות הטבע שאינם בשליטת האדם), ומצד שני על ידי העבודה האנושית, עבודת האדמה, ובמשמעות זו האדמה כוללת את העולם והחיים המתקיימים על פניו, ואילו העבודה עצמה הינה מניעת עוולות, שימור הסביבה, פיתוח תרבותי וכל תוכן המכוון להיטיב ולקדם את הבריאה. 

ונקודה נוספת שצריך להעיר על כך: יש ונראה שכוחנו לייצר שינוי הוא קטן וזניח, ולעומת זאת ניצבות דמויות מופת המצליחות בצורה טוטאלית לאסוף את כל כוחן ולייחד את חייהן ליצירת מהלכים אדירים – והדין זהה אם מדובר על מהלך בעולם הדתי כדוגמת ר' יוסף קארו ופועלו ההילכתי, או מהלך אנושי כדוגמת פועלו של מהאטמה גנדי, בכל מקרה אנו ניצבים מולם בתחושת קטנות ובהכרה בחוסר היכולת האישית שלנו. ולכן צריך לזכור כי התורה מדברת לאדם באשר הוא אדם: וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, העובדה שאנו ביכולות שלנו לא יכולים להתמסר בצורה מוחלטות שכזו אינה פוטרת אותנו מלעשות את המעט שלנו- כל אדם במקומות ובכלים שלו, ולמצוא במה הוא יכול להיטיב עם העולם.

————————————-

[1] וגם אם נרצה לומר שלעתיד האדמה שמחוץ לגן עדן תצטרך את עבודת האדם, עדיין עומדת השאלה במקומה משום שהעבודה שעושה האדם באדמה היא לטובתו האישית ולא לטובת האדמה, שהרי מטרתה להצמיח את צרכי הקיום של האדם ואילו האדמה עצמה ובעלי החיים אינם צריכים לעבודה זו.