למה שמחים בסוכות? על שלוש סוגי שמחה בחג הסוכות

סוכות הוא חג של שמחה, ועליו התורה מצווה: והיית אך שמח (דברים, ט"ז, ט"ו), אך מהי מהות השמחה בחג זה? למה דווקא חג זה מאופיין בשמחה? אפשר להסביר זאת בשלושה דרכים:

השמחה החקלאית שבחג האסיף: 

התורה משתמשת בשם  חג האסיף לגבי סוכות:

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. (שמות, ל"ד, כ"ב)

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (דברים, ט"ז, י"ג)

 שם זה בא מפני שבזמן סוכות מסיימים לאסוף מהשדה את התוצרת החקלאית של עונת הגשמים הקודמת, מסיימים לדרוך את הענבים בגתות ומכניסים את היין לבקבוקים. ככל הנראה התוצרת העיקרית שנאספה לקראת סוכות לא הייתה התבואה (שנאספה כבר בתחילת הקיץ – חג הקציר הוא שבועות), אלא פירות קיץ כמו: תאנים וענבים (שבדרך כלל יובשו לדבלים וצימוקים). יש גם הסוברים כי הכוונה בכינוי "חג האסיף" לאיסוף הקש שנוצר מהתבואה שיובשה בשדה לאורך הקיץ, שאותו אוספים בסוכות, שכן אם יושאר עוד בשדות הוא עלול להתקלקל עקב הגשמים. 

אם כן, בסוכות יושב האדם בביתו כבר רגוע לאחר שכל המחסנים מלאים באוכל ותבואה לשנה הקרובה, והוא מלא בשמחה על כך שהקיום החומרי והפיזי שלו מובטח לשנה הבאה.

השמחה הרוחנית שלאחר הדין:

סוג שני של שמחה בחג הסוכות היא השמחה הרוחנית או הנפשית אחרי שימי חודש אלול עברו ואיתם ראש השנה ויום כיפור, ימים של דין בהם האדם נמצא בתחושת לחץ ופחד. הרב מונק מסביר עניין זה:

ההתחזקות הפנימית וההזדככות הפנימית שלהן זכו בימי התשובה והחרטה, הופכות בחג הסוכות למצב רוח של ביטחון שמח ובלתי מוטרד אשר מטביע חותמו על אופי החג כולו. משנסתיים יום הכיפורים, מיד נכנסת תודעה שמחה ובטוחה זו בכל הלבבות ובכל הבתים, והיא יוצרת מעין שמחה קדושה שיש בה משום יראת ה וביטחון בו, ושמחה זו גוברת ועולה עד ליומו האחרון של החג, עד שמחת תורה… (עולם התפילות)

לאחר ימי הדין והתשובה, נוצרת רגיעה: מצד אחד הלחץ והפחד בפני ימי הדין יורדים, ומצד שני עולה תחושת הביטחון שלאחר שהשתדלנו לעשות את בדק הבית הפרטי שלנו בימים הנוראים, הקב"ה ידון אותנו לכף זכות.

השמחה הלאומית בסוכות:

השמחות הללו, החומרית והרוחנית, הן שמחות פרטיות: כאשר האדם יושב בביתו, בטוח שיצא זכאי בדין וסומך על הקב"ה שהאסם המלא שלו יכלכל אותו במשך השנה, אז הוא יכול לקיים את הציווי: והיית אך שמח! אבל יש שמחה נוספת בחג, שמחה ברמה הלאומית, והרא"ש (ר' אשר בן יחיאל) (סוכה ,ג',כ"ו), מסביר אותה על פי המדרש:

… ואיתא במדרש: לפי שבראש השנה באים לדין ישראל ואומות העולם, ואין יודעים מי יצא זכאי ומי יצא חייב? (לכן) נתן הרב"ה מצווה זו לישראל שיהיו שמחים בלולביהם כאדם היוצא מלפני שופט זכאי כשהוא שמח, והינו (על כך נאמר) דכתיב: ירננו עצי היער, כלומר ירננו בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאים…

לא רק האדם הפרטי בישראל נידון בראש השנה, אלא גם ישראל כעם עומד לדין מול אומות העולם. המדרש בילקוט שמעוני מתאר את באריכות הדין כמאבק בין עם ישראל לאומות, מאבק שנפרס לאורך עשרת ימי תשובה ורק בסוכות נודע מי זכה :

 תודיעיני אורח חיים, שבע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח: … אורח חיים – אלו עשרת ימי תשובה, מהו נעימות בימינך נצח?  אמר רבי אבהו זה הלולב שהוא כמי שהוא נוצח ונוטל בימין.

בנוהג שבעולם: שני הנדרמין רצין בהדרמוס (באיצטדיון) מי נוטל בימין לולבא? מי שהוא נוצח! כך בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, אף ישראל עומדין לפניו בדין ואומות העולם אומרים אנו: זכינו ונצחנו בדין, ואין אדם יודע מי נצח אם ישראל אם עו"א? עבר ר"ה וכל ישראל באים ביו"כ ומתענין ומתעטפין לבנים, עבר יו"כ ואין אדם יודע למי נמחלו עונותיו אם לישראל אם לעובדי אלילים?

כיון שהגיע יו"ט ראשון של חג, כל ישראל יוצאין הקטנים והגדולים ולולביהן בידיהם – מיד הכול יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם שנאמר נצח ישראל וגו'. והוא שדוד אמר לישראל: קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר: נעימות בימינך נצח, הרי מבושרים אתם שניצחתם לעובדי אלילים!

שובע שמחות את פניך: אל תקרי שובע שמחות, אלא: שבע! אלו שבע מצות שבחג: ארבעה מינין שבלולב, סוכה, חגיגה ושמחה. (ילקוט שמעוני על נ"ך, סימן תר"ע)

השמחה הלאומית מגיעה לא רק אחרי שכל אחד יצא באופן פרטי זכאי בדינו, אלא אחרי שעם ישראל כעם עמד למשפט מול אומות העולם ויצא זכאי בדין, וכעת בסוכות מוכח שזכה בו. משום כך יוצאי ישראל בלולבים ומנענעים בהם: הנענוע המתפרש כרינון, כהוכחה של שמחה ושירה על הניצחון בדין.

ונסיים בתפילה שבימינו בע"ה, נזכה לשמוח גם אנחנו הן ברמה הפרטית כל אחד ואחד ממנו, והן ברמה הלאומית כולנו כעם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן