שלחו מכם אחד

שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם: וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא: אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם: (בראשית, מ"ב, ט"ז – י"ט)

בעל הכלי יקר, ר' שלמה אפרים מלונשיץ' מתייחס לשינוי בדברי יוסף ואומר:

שלחו מכם אחד – ואח״כ חזר ושלח את כולם חוץ מאחד, כי רצה יוסף שירגישו בחטאם שחטאו באחיהם ויתודו עונם, וכאשר ישלחו מהם אחד חשב שודאי ילך ראובן גדול שבאחים כי אליו משפט הבכורה לצאת לחירות ממקום המשמר, ואולי יתלו האחים שלפי שלא היה לראובן חלק במכירה ע״כ ניצול, כי אפילו יהודה היה לו חלק בזה שהרי בעבור זה הורידוהו האחים מגדולתו, כמו שפירש רש״י על פסוק וירד יהודה (בראשית ל״ח:א׳) ואחר שהיו במאסר ג׳ ימים חשב יוסף שכבר נתמרק עון זה, על כן שלח את כולם חוץ מן שמעון, כי הוא היה לו חלק גדול במכירתו יותר מן כולם, כי מה שנאמר ויאמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו, שמעון אמר כן ללוי, כמו שפירש רש״י על פסוק שמעון ולוי אחים, (שם מ״ט:ה׳) ובודאי ששמעון התחיל לדבר כן כי לוי לא היה מדבר בפני הגדול ממנו, וכן פירש״י כאן וכל זה עשה כדי שיכירו בחטאם ויתודו. (כלי יקר, בראשית, מ"ב, ט"ז)

מדוע שינה יוסף את דעתו?

מהפסוקים עולה שאלה: שלחו מכם אחד – ואח״כ חזר ושלח את כולם חוץ מאחד, הרי בהתחלה ביקש יוסף לשלוח רק אחד מהאחים, אז מדוע חזר בו והחליט לשלוח את כולם חוץ מאחד?  עונה הרב שמבחינת יוסף היה כאן עניין לעורר את האחים לתשובה על חטא המכירה: כי רצה יוסף שירגישו בחטאם שחטאו באחיהם ויתודו עונם.  הדרך בה יוסף עושה זאת היא לא בצורה מפורשת, אלא הוא גורם להם להגיע להבנה ולצורך בתשובה בעצמם, אך הוא כן מכוון את האירועים שיובילו להכרה זו: וכאשר ישלחו מהם אחד חשב שודאי ילך ראובן גדול שבאחים כי אליו משפט הבכורה לצאת לחירות ממקום המשמר, יוסף היה בטוח כי האחים ישלחו דווקא את ראובן- מכוח בכורתו, אך הסיטואציה הזו תעורר בהם זיכרון למצב נוסף בו ראובן לא היה איתם: ואולי יתלו האחים שלפי שלא היה לראובן חלק במכירה ע״כ ניצול, כי אפילו יהודה היה לו חלק בזה שהרי בעבור זה הורידוהו האחים מגדולתו, כמו שפירש רש״י על פסוק וירד יהודה.

ואחר שהיו במאסר ג׳ ימים חשב יוסף שכבר נתמרק עוון זה, ליוסף ברור שימים אלו במאסר יביאו לחשבון נפש פנימי של האחים – הוא עצמו חווה זאת בוודאי באופן אישי כאשר היה בבור ובבית הכלא, ולכן ברור לו שהאחים ישבו וינסו להבין מדוע התגלגלה עליהם הצרה הזו? על מה הם נענשים ומדוע ראובן ניצל מהמאסר?  ולכן לאחר המאסר: על כן שלח את כולם חוץ מן שמעון.

מדוע דווקא שמעון?

לגבי שמעון יוסף עדיין לא היה בטוח וזאת כי הוא היה לו חלק גדול במכירתו יותר מן כולם, כי מה שנאמר ויאמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו, שמעון אמר כן ללוי, כמו שפירש רש״י על פסוק שמעון ולוי אחים, (שם מ״ט:ה׳) ובודאי ששמעון התחיל לדבר כן כי לוי לא היה מדבר בפני הגדול ממנו. בשמעון בערה השנאה ליוסף יותר מכל שאר האחים, ולכן חשש יוסף שעדיין לא הגיע לידי תשובה. בשמעון בערה השנאה ליוסף יותר מכל האחים, הוא זה שהעלה את הרעיון להרוג את יוסף, ולכן היה קשה יותר לגרום לו להודות בחטא. כאשר שמעון רואה שקודם ניצל ראובן, שלא היה בחטא, ולאחר מכן האחים יוצאים- שהם חטאו אך לא היו יוזמי החטא, והוא נשאר לבד, דווקא הוא שהחל את המכירה, אז וודאי יגיע להכרה שהדברים קשורים ויחזור בתשובה.

וכל זה עשה כדי שיכירו בחטאם ויתודו, וכך באמת קורה וכשהאחים עומדים מול יוסף לאחר יציאתם מהכלא הם אומרים אחד לשני: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. (בראשית, מ"ב, כ"א)

לדעת לומר: טעינו

המהלך שמתאר הרב נוגע לא רק לאחי יוסף, אלא לכל אחד מאיתנו: כל אחד מגיע לסיטואציות בהן הוא צריך לקחת אחריות על דברים שעשה, כל אחד צריך לבחון וללמוד מה הנסיבות שהביאו אותו למצב זה, וגם אם קשה להודות בטעות ונוח להתקבע באותה נקודת מבט או תפיסה – במיוחד אם אנו הובלנו אותה, הגדולה היא לדעת לומר: טעינו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.