ולא זכר שר המשקים…
פרשת וישב מסתיימת ביוסף הפותר את חלומות שני שרי פרעה, ובבקשתו משר המשקים שיזכור אותו ויפעל לשחרורו מהבור.
למרות הבקשה שר המשקים שוכח את יוסף, והפרשה מסתיימת במילים: וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ… (בראשית, מ', כ"ג)
פרשת מקץ פותחת במה שקורה אחרי כן, וליתר דיוק- שנתיים שלמות מאוחר יותר, אשר במהלכן יוסף נותר בבית האסורים: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (בראשית, מ"א, א')
ויהי מקץ שנתים ימים
הפרשנים והדרשנים ניסו להבין מדוע חשוב היה לתורה להדגיש שחלפו שנתיים בין חלום השרים ובין יציאת יוסף מהכלא? המדרש בבראשית רבא (פ"ט, ג') אומר שהשהות הנוספת אינה קשורה במה שעשה יוסף, אלא דווקא במה שיעשה פרעה:
"ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש", זה יוסף. "עם הילד השני", אלו שתי שנים שנתוספו לו. ולמה ניתוסף לו שתי שנים? כדי שיחלום פרעה ויתגדל על ידי חלום, שנאמר: "ויהי מקץ שנתיים ימים".
המדרש מתייחס לפסוק בקהלת, אך נראה שהוא מכוון גם לפסוקים שבאים לפניו (ד',י"ג-ט"ו):
טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד׃ כִּי־מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ׃ רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו׃
אומר המדרש- 'ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש': הקב"ה רואה את התמונה הגדולה, הוא רואה את כל החיים (בדגש על כל החיים ולא רק על אלו של יוסף).
'עם הילד השני' – אלו השנתיים שנוספו ליוסף: השני מתייחס לשנתיים, וכנראה שהמילה ילד מתייחסת למה שעתיד להיוולד וכשם שמהילד עתיד להתפתח בעתיד מבוגר, כך מהשנתיים הללו עתיד להתפתח מהלך גדול יותר, ואת המהלך הזה רואה האלוקים, מהלך שהשלב הבא שבו הוא: כדי שיחלום פרעה ויתגדל יוסף על ידי חלום.
אמירה זו מעוררת כמובן שאלה: מדוע חשוב שיוסף יתגדל על ידי חלום פרעה? מה הקשר שבין חלומות פרעה ובין יוסף? אם ניזכר היו עוד שניסו להתגדל על ידי חלומות פרעה – החרטומים, ורש"י מסביר מדוע לא הצליחו:
ואין פתר אתם לפרעה – פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה! שלא היו קולן נכנס לאזניו, לא היה לו קורת רוח בפתרונם. שהיו אומרים לו: שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר. (רש"י, בראשית, מ"א, ח')
היו שנתנו פתרונות לפרעה, אבל פרעה הבין שאין בהם ממש משום שהפתרונות שהם הציגו דיברו עליו באופן אישי. לעומת הפותרים הללו פרעה הבין בעצמו שהחלום שלו הוא לא חלום אישי, אלא נוגע למשהו גדול יותר, כמאמר המדרש: חלום של המלך של כל העולם הוא! (החלום מתייחס לעולם ולא למלך באופן פרטי) ולכן פתרונו צריך להיות קשור במשהו שהוא גדול ממנו אישית (עוד על סיבת הישארות יוסף בבור ניתן לקרא כאן).
בין יוסף ופרעה
דברי המדרש מלמדים על הקשר שבין יוסף וחלומות פרעה: כמו פרעה, גם יוסף הוא בעל חלומות, וכמו פרעה חלומותיו מתייחסים למשהו שגדול ממנו עצמו- אך עד המפגש עם פרעה הוא לא ידע להכיל זאת.
כאשר הוא חולם על שיבולים בשדה או על כוכבים בשמיים הוא לא מודע עדיין כמה מרחיקי לכת חלומותיו, ורק לאחר התלאות שעבר הוא היה מוכן להגיע לעמוד מול פרעה ולקלוט את משמעות חלומותיו.
הפרשנים שואלים באיזו זכות ייעץ יוסף לפרעה, הרי הוא נקרא רק לפרש את החלומות ולא לתת עצות למלך? וכנראה שהתשובה היא שדווקא חלומות פרעה גילו לו את משמעות החלומות האישיים שלו: שם הוא זיהה את היכולת שלו ליצור השפעה ברמה עולמית (חלום הכוכבים), שם הוא זיהה את הקשר החקלאי-כלכלי שבין חלום השיבולים שלו ובין חלומות פרעה, ולכן הבין שתפקידו הוא לא רק להסביר את החלום אלא גם להתגדל על ידו.
לחלום פרעה היה כוח להציל את העולם אך המפתח הוא יוסף: הוא זה שיפתור את משמעות החלום והוא זה שיסביר לפרעה איך להתכונן לשנות הרעב בכדי להציל לא רק את משפחת יעקב, אלא את כל העולם.
יוסף עצמו מבין את זה ובהמשך כאשר האחים מפחדים מנקמתו הוא מסביר בפשטות: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: להחיות עם רב- לא רק את משפחתי אלא את כל העולם!
גם לפרעה ברור שחלומותיו לא מדברים רק על עצמו, ומשום כך גם הפעולות הנגזרות מהם- יש להן השפעה רחבה הרבה יותר.
אנחנו לא תמיד תופסים עד לאן מעשינו יכולים להגיע, כיצד פעולה אחת שלנו יכולה לשנות במובנים שלא תמיד אנו יכולים לצפות.
אם נצליח לגרום לעצמנו להקדיש מחשבה לפני כל פעולה ולנסות ולראות כיצד המעשה או הדיבור ישפיע לא רק עלינו אלא גם על הסביבה, אולי נוכל להשאיר מקום טוב יותר לבאים אחרינו.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
