כי עודך חי

במפגש המחודש אומר יעקב ליוסף: "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי". כיצד ניתן להבין את דברי יעקב? עיון בדברי אונקלוס, רש"י, שד"ל, ר"י בכור שור והרש"ר הירש.

תוכן עניינים

לעילוי נשמת
משה אמסטרדמר ז"ל
בן זאב הכהן ע"ה
נלב"ע ו' מרחשוון, תשס"ד

התורה מספרת על המפגש המחודש של יעקב ויוסף לאחר שנים של ריחוק. רגע המפגש מרגש- יוסף יוצא לקראת אביו, ושניהם מתחבקים ובוכים זה על צווארו של זה. לאחר מכן פונה יעקב אל יוסף ואומר דבר שנראה משונה:

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (בראשית, מ"ו, ל)

מה כוונת הדברים- הרי לא יתכן שיעקב מקווה למות דווקא עכשיו? ומה הכוונה במילה הפעם– וכי יעקב כבר מת פעם לפני כן?

אונקלוס ורש"י: מיתה אחת ולא שתיים

תרגום אונקלוס מסביר: אִלּוּ אֲנָא מָאִית זִמְנָא הָדָא מְנַחַם אֲנָא– אין רצונו של יעקב למות כעת אבל אילו היה הדבר קורה עכשיו, לאחר שראה את יוסף חי, הוא היה מת מנוחם ורגוע שבנו בחיים.

רש"י מסביר שפשוטו של מקרא הוא כדברי האונקלוס, אך מוסיף:

ומדרשו: סבור הייתי למות שתי מיתות – בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומר שיתבעני הקב״ה מיתתך. עכשיו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת. (רש"י, בראשית, מ"ו, ל')

יעקב חושש שעוון מותו של יוסף יזקף לחובתו ולכן במיתתו הוא ייענש גם על כך ולא יזכה לעולם הבא, וכעת כאשר ראה את יוסף חי- יודע יעקב שלא כך הדבר.

שיא חדש בחיי יעקב

פרשנים אחרים מסבירים כי דברי יעקב אינם שאיפה למות אלא הכרה בכך שברגע שפגש את יוסף הגיע יעקב לשיא חדש בחייו, ושיא זה מהווה השלמה של חייו ולכן מבחינה זו הוא בנקודה שאין לו עוד רצונות בחיים, וכך מסביר שד"ל:

אמותה הפעם – הלוואי ואמות עתה, כלומר- אין רע אם אמות עתה, אחרי ראותי שאתה חי, ואם עתה אמות, אמות בשיבה טובה, ולא ביגון… (שד"ל, בראשית, מ"ו, ל')

בדרך זו מסביר גם הרב בכור שור:

אמותה הפעם – התיר עצמו למיתה, כלומר: איני חושש אם אמות מאחר שהשלים לי הקב״ה כל תאוות לבי, שראיתיך חי… (ר"י בכור שור, בראשית, מ"ו, ל')

הרש"ר הירש הולך עוד יותר רחוק ואומר שמכיוון שהגיע לרגע שיא זה של חייו, יעקב אכן היה רוצה לסיים את חייו בשיא זה:

אמותה הפעם – הוא הגיע לפסגת האושר, ומן הנמנע שיהיה מאושר יותר! בפסגת האושר הזאת היה רוצה לסיים את חייו. (רש"ר הירש, בראשית, מ"ו, ל')

יש ועוברים על האדם אירועים מטלטלים- עצב גדול או תקופות קשות. דברי יעקב מלמדים שלעיתים מספיקה בשורה אחת טובה בכדי לצבוע את כל החוויה בצבע אחר ולסיים את העצב בשיא גדול של אושר, תפקידנו הוא לדעת לזהות ולהכיר בבשורות אלו.

מאמרים נוספים מהאתר

תמונה של פרמידות

ואת יהודה שלח לפניו

בכל מעשה שאנחנו עושים שתהיה נקודה עליונה, גבוהה ועצומה שאליה אנחנו מכוונים, לשם אנחנו רוצים להיות וסביבה לבנות את הכל. אחרת, לא נגיע לשום מקום.

אבא ובן

נפש קשורה בנפש

התקשרות של נפש בנפש, זה מה שמכונן את הזהות שלנו. אל התובנה הזו הגיע יוסף במקום הכי רחוק מאביו, ומשם התחיל מסע של חזרה אל הזהות העברית.

המון בכי

יעקב בוכה, עשיו בוכה, רחל בוכה, יוסף בוכה. הבכי שבתורה הוא בכי אנושי ואמיתי של בני אדם, בשר ודם, והקורא עשוי לבכות עמם.

תמונה של כביש

ואת יהודה שלח לפניו

מדוע שולח יעקב את יהודה לארץ גושן לפני כל המשפחה? ומה מלמדת אותנו שליחות זו? בעלי המדרש עסקו בשאלות אלו ונעיין בתשובותיהם.

תמונה של פרמידות

בקשו אחוזה בארץ לא להם

"היאחזות" בארץ נכרייה היא מצב שבו מצדיקים את המעשים ואת הדרכים, לא מפני שהם נכונים ואמיתיים, אלא מפני שהם נוחים מבחינת כלכלה ורווחה.

ירא לנפשו כי יתחיל הגלות ממנו

יעקב 'חתום' על התחלת הגלות של בני ישראל במצרים. בכל ליל סדר מזכירים ששבעים נפש ירדו בני ישראל למצרים ושם הכול התחיל, אלו הם הנפשות של יעקב ובניו.