איש צדיק או איש האדמה: מה מבטא התואר איש האדמה?

(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה. (בראשית,ט')

התורה מספרת על נח איש האדמה, תואר חדש שהתווסף לשמו של נח ועורר שאלה לגבי משמעותו: האם תואר זה בא כניגוד לתואר הקודם, איש צדיק, או שאולי זהו תואר משלים לו? נבחן את הדעות המובאות בפרשנים ובעלי המדרש בכדי לנסות ולשפוך מעט אור על הנושא.

 א. 'נעשה חולין': איש האדמה כביטוי לירידת נח ממעמדו. 

כיוון הסתכלות ראשון הוא שהתואר מייצג ירידה במעמדו של נח וכהנגדה לתואר הראשון שלו, איש צדיק:

"אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, חָבִיב משֶׁה מִנֹּחַ, נֹחַ מִשֶּׁנִּקְרָא (בראשית ו, ט): אִישׁ צַדִּיק, נִקְרָא אִישׁ אֲדָמָה, אֲבָל משֶׁה מִשֶּׁנִּקְרָא (שמות ב, יט): אִישׁ מִצְרִי, נִקְרָא (דברים לג, א): אִישׁ הָאֱלֹהִים." (בראשית רבה, ל"ו, ג')

הדרשן מעמיד כאן שני מהלכים, האחד עלייה – משה מאיש מצרי מתעלה לאיש האלוקים, ולעומתו נח מבטא תהליך של ירידה, מאיש צדיק לאיש האדמה. מה פשרה של ירידה זו?  מדוע איש האדמה מבטא ירידה?  המדרש תנחומא מביא על כך תשובה:

"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה. כֵּיוָן שֶׁנִּזְקַק לָאֳדָמָה, נַעֲשָׂה חוּלִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי שָׁלוֹם, בַּתְּחִלָּה אִישׁ צַדִּיק תָּמִים, וְעַכְשָׁו אִישׁ הָאֲדָמָה. וַיִּטַּע כָּרֶם, מִשֶּׁנָּטַע כֶּרֶם, נִקְרָא אִישׁ הָאֲדָמָה. שְׁלֹשָׁה נִזְקְקוּ לָאֲדָמָה וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין. אֵלּוּ הֵן, קַיִן נֹחַ וְעֻזִיָּה…" (מדרש תנחומא, נח, י"ג)

נח, כאשר יצא מהתיבה הוצרך לעבוד את האדמה ולכן נעשה חולין, עיסוקו מעתה יהיה בחול ולא בקודש, ויש בכך צורך קיומי, משום שלאחר המבול התשתית החברתית שמאפשרת לצדיק לעסוק בהגותו נעלמה. הדרשן מוסיף ומביא אדם נוסף שנעשה חולין על ידי האדמה והוא עוזיה המלך:

בְּעֻזִּיָּה כְּתִיב: כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה (דברי הימים ב', כ״ו, י׳). שֶׁהָיָה מֶלֶךְ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָאֲדָמָה וְלֹא נִזְקַק לַתּוֹרָה. יוֹם אֶחָד נִזְקַק לְבֵית הַוַּעַד. אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה אַתֶּם עוֹסְקִין? אָמְרוּ לוֹ: בְּהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר א׳, נ״א). אָמַר לָהֶם עֻזִּיָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ וַאֲנִי מֶלֶךְ, נָאֶה לַמֶּלֶךְ לְשַׁמֵּשׁ פְּנֵי מֶלֶךְ וּלְהַקְטִיר לְפָנָיו. מִיָּד, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל י״י לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַי״י שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל (דברי הימים ב', כ״ו, ט״ז-י״ז), וְכֻלָּם מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה. וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַי״י כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ (דברי הימים ב', כ״ו, י״ח). וְלָזֶה יָצָא עָלָיו קֶצֶף מִלִּפְנֵי י״י. מִיָּד, וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהָצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ (דברי הימים ב' כ״ו, י״ט). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִבְקַע הַהֵיכָל הֵילַךְ וָהֵילַךְ שְׁנֵים עָשָׂר עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. וַיַּבְהִילוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ י״י (דברי הימים ב', כ״ו, כ׳). מִי גָרַם לוֹ זוֹ, שֶׁבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָאֲדָמָה. (מדרש תנחומא, נח, י"ג).

עוזיה המלך, שהיה מלך צדיק והלך בדרך ה', מסופר שגבה ליבו עד שבא להקטיר בבית המקדש: (טז) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּי־הֹוָה אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְ־הֹוָה לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. (דברי הימים ב', כ"ו). המדרש מסביר מעשה זה בעצם ההתנתקות מהתורה וההידבקות באדמה. למעשה הדרשן מתייחס לתוצר של הדבקות השונה: האדם שדבק בתורה היא משפיעה עליו שמעשיו נעשים קודש (מעשיו מתוקנים ונכונים בעיני הקב"ה), לעומתו המתרחק ודבק באדמה, מעשיו מתקלקלים עד שהוא עלול להגיע לידי חטא. עוזיה המלך הפך לחול בשתי רמות: מבחינת מעשיו שהיו הפך הצדיקות הקודמת שלו, ומבחינת מעמדו שנלקחה ממנו מלכותו וניתנה ללבנו.

המדרש בתנחומא מזהה שהמילה ויחל קשורה בחול (ולכן היא מרמזת שאיש האדמה הוא ירידה מהקודש), ועצם המעשה הוא שמגדיר את ירידתו (עצם הנטיעה). לעומת זאת, במדרש בראשית רבה מובאת טענה אחרת כלפי נח:

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה (בראשית ט, כ), נִתְחַלֵּל וְנַעֲשָׂה חֻלִּין, לָמָּה, וַיִּטַּע כָּרֶם, לֹא הָיָה לוֹ לִטַּע דָּבָר אַחֵר שֶׁל תַּקָּנָה, לֹא יִחוּר אֶחָד וְלֹא גְּרוֹפִית אַחַת, אֶלָּא וַיִּטַּע כָּרֶם. (בראשית רבה, ל"ו, ג')

המדרש כאן מתייחס לתוכן המעשה: למעשה עבודת האדמה נצרכת במצב שבו נח נמצא, שהרי אין אדם אחר שיעבוד אותה, אבל הבחירה של נח מה לטעת היא הבעיה. נח יכול היה לטעת תאנים (לכך מכוונת המילה יחור) או זיתים (גרופית) שנראה שמבחינת הדרשן מועילים יותר לקיום העולם, אך הוא בחר לטעת כרם.

לכאורה נראה שאין בעיה בנטיעת הכרם, הרי בסופו של דבר גם הענבים הם מאכל, גם הם מקיימים את העולם, וגם להם יש מקום בפולחן הדתי, אז מדוע שתהיה עם מעשה נח בעיה? פרשנים מאוחרים יותר מתייחסים לכך ושמים את הדגש על המילה ויחל, ומפרשים אותה מלשון התחלה:

האברבנאל מתייחס לשתי שאלות שכבר עלו: מדוע עבודת האדמה היא שלילית ומהי משמעות המילה ויחל? וכך הוא עונה:

..אבל במדרש תנחומא: אמר רבי שלום ברבי יוסי ברבי צדוק בתחילה איש צדיק ועכשיו איש האדמה.. ר״ל שפחת מעלתו ובמקום שהיה בראשונה אלוהי בעיונו חזר להיות בזקנתו איש האדמה חומרי ונרדף בתאוותיו. וסיפר הכתוב, שעם היות שקודם המבול היו שם גפנים לאכול הענבים הנה לא היה כרם מסודר שורות שורות לעשות יין, עד שבא נח שמזמורות הגפנים שהכניס עמו בתיבה נטע כרם מסודר שורות שורות כדי להוציא יין מהענבים, אולי כי כאשר קץ בחייו מפני מי המבול בקש לעשות יין לשתות ממנו כדי שלא ישתה עוד מים ולא יראה אותם לעולם. ומ״ש חז״ל: בו ביום נטעו בו ביום שתה מן היין.. רצו בזה שלא נמשכה שתיית היין בהשתלשלות הדברים אבל מתחילת המחשבה כשנטע כרם היה סוף המעשה לשתות יין כי לזה נתכוון שעה ראשונה.

הרב מסביר שהבעיה במעשה נח הייתה מצד המעשה ומצד הכוונה: מצד המעשה, עבודת האדמה שבה עסק נח הייתה מיסוד עבודת הכרם לצורך יין, וכמו שהובא בבראשית רבה, היין כתוצר חקלאי הוא בעייתי לעומת סוגי חקלאות אחרים שיש בהם יותר תקנה לעולם, ולכן נטיעת הכרם היית ה בעייתית. בנוסף, מצד כוונתו, נח מלכתחילה כיוון לשם עשיית היין – וזו משמעות המילה ויחל, מלשון התחלה. לדברי הרב, המשמעות של איש האדמה פירושו אדם חומרי, אדם שהולך אחר  הצד החומרי שבו – ולכן משמעותו ירידה ממעלתו, והיין וההתמקדות בסוג חקלאות זה מבטא את התאווה החומרית הזו.

ר' משה אלשיך גם מסביר שהמילה ויחל היא מלשון התחלה, ומתחילת המעשה הכוונה הייתה חומרית, ולכן היא בבחינת ירידה:

ויחל נח איש האדמה כו׳ – אמר כי הכל הולך אחר כונת הפועל. והוא כי הנה ביין יש בחינת שמים והוא לשמח אלהים בקידוש והבדלה וכיוצא. ויש בחינת גבורים לשתות יין ולמסוך שכר שהוא התחלת כל דבר רע כנודע. אמר כי נח גם כי לא יבצר ממנו כוונתו לטובה עכ״ז תחלת מחשבתו לא היתה רק על בחינה חומרית וזהו ויחל נח איש האדמה. כי כל התחלתו בראשית ענין מחשבתו היה על בחינת היותו איש האדמה חומרי ועל זה נטע הכרם…

בעל צרור המור, ר' אברהם סבע, מציג תהליך שלם של הדרדרות במעלת נח:

..ולברר זה דק ככפור רמז כי בראשונה נקרא איש צדיק תמים מוכן לכל טובה וכשנתעצל לבקש רחמים על דורו נקרא צדיק לבד. ועכשיו אחר שנחרב העולם לא נקרא צדיק ולא תמים אלא איש אדמה שפירושו איש שבעבורו נאבדה האדמה. וזהו ויחל שנעשה מקדש חול. ומצדיק תמים ירד לאיש אדמה עד ששתה מן היין ונתגל בתוך אהלו. וזה דבר סתר בעומקי התורה.

המושג איש האדמה כאן הוא ביקורת כלפי נח: איש שבעבורו נאבדה האדמה, משמע הוא מבטא את הביקורת על התנהלותו של נח ומסכם את הירידה במעמדו מצדיק תמים, ירידה שהסיבה לה היא חוסר בקשת הרחמים והצלת בני דורו. ביקורת זו מופיעה כבר במדרש:

נח אמר למשה: אני גדול ממך, שניצלתי מדור המבול. אמר לו משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך, ולא היה בך כוח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי, והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל. מנין? שנאמר (שמות לב): וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. למה הדבר דומה? לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטין: אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו. ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו. למי היו מקלסין, לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו?! כך נח, לא הציל אלא את עצמו. אבל משה, הציל את עצמו ואת דורו… (דברים רבה. י״א, ג׳).

ב. איש האדמה: מילוי הייעוד

לעומת הדעות הרואות בתואר איש האדמה ביטוי לירידת נח ממעמד הצדיק, ישנן דעות הרואות בו דווקא ביטוי לשליחותו של נח, והוא למעשה מבטא השלמה לבניית התיבה או מבטא את הברכה לה זכה נח. נביא כמה דוגמאות לגישות שבהן הלכו פרשנים אלו:

א. אדנות

דרך ראשונה להסביר את התואר היא כהשוואה לחיי הנישואין ומלשון בעלות או אדנות :

אִישׁ אֲדָמָה, שֶׁעָשָׂה פָּנִים לָאֲדָמָה, וְשֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִתְלַחְלְחָה הָאֲדָמָה, וְשֶׁמִּלֵּא כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.. (בראשית רבה, ל"ו, ג')

נח הוא האדם שבנה מחדש את האדמה, שיישב והפריח אותו. המדרש אגדה (בובר) מדייק עוד יותר: איש האדמה – נעשה איש לאדמה. תפקידו של האיש הוא להפרות את האישה, ואילו נח היה מי שהפר האת האדמה והחייה את העולם שוב.

רש"י מסביר שנח הפך להיות אדון ובעלים לאדמה: איש האדמה – אדני האדמה, כמו: איש נעמי (רות א׳, ג׳).

ב. ייעוד

הרד"צ הופמן מסביר שהתואר בא לומר בפשטות מה היה ייעודו של נח:

איש האדמה – פירושו איכר, עובד אדמה (השווה לעיל ד׳, ב׳), ולא אדוני הארץ. בתמורה זו רוצה איפוא הכתוב להכיר לנו את נח כעובד אדמה, תכונה אשר להזכירה לא הייתה עד כה הזדמנות נאותה, אף כי ייעודו בתור שכזה נקבע כבר בשעת לידתו בדברי למך אביו – ״זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה״ וגו׳.

היש"ר גם מסביר גם הוא בדרך זו ואומר: 

איש האדמה – לפי שנתן לבו לעבוד את האדמה בעבור מצאו הארץ שממה, לכן נקרא שמו עליה, שכל מי שנבדל ומיוחד לדבר אחד יקרא איש לאותו דבר, כמו אנשי דוד הם עבדיו, איש האלהים הוא המיוחד לעבודת ה׳:

הייעוד לא מתבטא רק במה שאדם נבחר לעשות, אלא ובעיקר במה שאדם עושה בפועל. כשם שהכישרון שהאדם נולד איתו אינו שווה כלום אם הוא לא מביא אותו לידי ביטוי בפועל ומשתמש בו.

ג. שבח ליכולת:

דרך נוספת להבין את התואר הוא כשבח ליכולת והידע של נח, וכך למשל מביא הרד"ק:

ויחל נח איש האדמה – כמו שכתבנו בפרשה הראשונה, כי נח התעסק בעבדת האדמה והתחכם בה, ועתה אחר המבול התחכם עוד לטעת הגפנים רבים יחד ולעשות מן הענבים יין, כי עד הנה לא היו שותין יין אלא היו אוכלים הענבים כשאר הפירות. ונח היה תחלה לנוטעי כרם.

האברבנאל מסביר:

האמנם לפי שהיה נח אדון כל הארץ ומשל בכל חלקיה אמר ויחל נח איש האדמה כי קראו איש האדמה להיותו מושל עליה בכללה. והר״ן כתב שנקרא איש האדמה לפי שהיה חכם גדול בעבודת האדמה והיא חכמה מפוארה מאד וישישי רומי עוסקים בה בזקנת׳ קראוה אגר״י קולטור״א כמו שסופר בספריהם.

וכן ראב"ע:

איש האדמה – יודע עבודת האדמה, והיא חכמה גדולה.

 אם כן איש האדמה הוא ביטוי דומה לאיש צדיק: שניהם מבטאים את עליונותו של נח בתחומים שונים – המוסרי והחקלאי.

ד. עדות לברכה:

רעיון נוסף מובא בפרשנים והוא שתואר זה בא להורות על כך שקללת קין נגמרה, ומעשה מבטא את הברכה שתשרה במעשי נח:

רשב"ם: איש האדמה – שנשארה לו ולבניו ושחזרה לתת כחה לו..

ר' יוסף בכור שור: איש האדמה – שהתחילה לתת כחה לו, שכבר כלה זרעו של קין. (בכור שור, בראשית ט', כ')

חזקוני: איש האדמה – שנשארה לו ולבניו ושחזרה לתת כחה לו…  (חזקוני, בראשית ט', כ')

נ

אם כן, שתי דרכים לראות מה מבטא התואר איש  האדמה, ושבעים פנים לתורה…