משה רבינו מזכיר לבני ישראל את חטא העגל ואת ירידתו מהר סיני עם לוחות הברית, וכאשר ראה את חטאם, מזכיר משה את תגובתו: "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם…ואשברם לעיניכם", אך מדוע הדגשה שהוא תפס את הלוחות בידו? הרי ברור שהוא המחזיק בהם…
קרבן אשם גזלות הוא פגיעה כלכלית באדם אחר מישראל, אך כשהתורה מתארת את החטא היא משתמשת במילים 'ומעלה מעל בה"- מדוע גזל מהזולת נחשב כמעל בה'?
הפרשה פותחת בפסוק שלדעת פרשנים רבים חוזר על עצמו: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, אולם בעל הכלי יקר מלמד שלא כך הדבר.
בפרשת תולדות מספרת התורה על המתח שבין אבימלך ויצחק שמוביל לסילוקו של יצחק מגרר. את הסיבה לכך מביאה התורה: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד – אולם לאחר מכן אנו קוראים על הגעת אבימלך ליצחק וחידוש הברית ביניהם, אז מה בעצם קורה כאן?
חז"ל נותנים משקל רב לסמיכות הקיימת בין פרשיות מסוימות בתורה, ולכן שואלים מה באה ללמדנו התורה כאשר הסמיכה את ברכת הכוהנים לקורבנות הנשיאים ?
בתהליך טהרת המצורע משתמש הכהן בארז, אזוב ושני. בעל הבכור שור מראה כיצד אלמנטים אלו מהווים כלים חינוכיים המשמשים להפוך את חזרתו בתשובה לקבועה.
התורה חוזרת בציווי קרבן העולה על המילים – היא העולה: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה. חכמים הביאו כמה רעיונות למה יש ללמוד מכפילות זו.
למרות שבצלאל ואהליאב הופקדו על מלאכת המשכן, עם ישראל כולו לקח בו חלק. אולם ישנו כלי אחד שבו כותבת התורה באופן מפורש: " וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן". מדוע מציינת התורה את בונה הכלי? והתשובה טמונה בכך שבצלאל דווקא על כלי זה נתן את נפשו.
משה מספר לעם: רְאוּ קָרָא יְהֹוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי, וממנה אותו על עבודת המשכן. בעלי המדרש דנו מדוע דווקא בשם בצלאל קרא הקב"ה ומה ניתן ללמוד מכך?
מצווה בקב"ה את משה על מינוי אהרון לכהן: הקרב אליך את אהרון אחיך, אולם מדוע נבחר דווקא אהרון לתפקיד חשוב זה? ננסה לעמוד על הסיבות לכך כפי שמביאים בעלי המדרש.
בפרשת "וישלח" הקב"ה מלמד אותנו, באמצעות יעקב אבינו, את החשיבות הרבה בקיומן של הבטחות ושל אמירות. גם אם הן נאמרות בשעות שאינן רגילות ובאירועים מאתגרים, עלינו לקיים אותן ולא לוותר.
שתי סבתות היו לי. סבתא אסתר ז"ל הגיעה ממרוקו וסבתא תמר ז"ל הגיעה מתימן. על אף המקומות השונים שמהן הן