בפרידת משה מעם ישראל הוא מכיר בכך שבעתיד עם ישראל לא יעמוד בברית עם הקב"ה, מה שיוביל לתגובה מצד ה': וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם.. מה המשמעות של הסתרת פנים זו? והאם היא מבטלת את השגחת ה'?
על שולחן ליל ראש השנה מונחים מאכלים שנועדו להיות סימן טוב, אבל האגוז מורחק ממנו. נעיין בסיבה לכך שהורחק האגוז מהחג, ומתוך כך נלמד לגבי החג ומהותו.
ראש השנה הוא יום טוב גמור יומיים, א'-ב' בתשרי, שניהם אסורים במלאכה ונקראים "מועד", ויש בהם סעודה ושמחה. ובכל זאת, זהו החג היחיד בלוח השנה שאין אומרים בו הלל. הגמרא עצמה שואלת על כך, ותשובתה קצרה: אי אפשר לשיר בשעה שהמשפט פתוח. אך מה בדיוק פירוש הדבר? ומדוע דווקא השירה נדחית ולא השמחה כולה? על כך יש כמה דרכים בראשונים, ובזה יעסוק המאמר.
משה רבינו מזכיר לבני ישראל את חטא העגל ואת ירידתו מהר סיני עם לוחות הברית, וכאשר ראה את חטאם, מזכיר משה את תגובתו: "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם…ואשברם לעיניכם", אך מדוע הדגשה שהוא תפס את הלוחות בידו? הרי ברור שהוא המחזיק בהם…
אחרי פתיחה קצרה המתארת את שכר פנחס ואת הציווי להרוג את המדיינים, מגיע הציווי לפקוד את בני ישראל. הציווי הזה מופיע באופן שאינו רגיל. הפסוק הפותח את הציווי בשני משפטים שונים, כאילו שאינם קשורים זה לזה – צד אחד התייחסות לסיום המגיפה ומצד שני ציווי על המפקד, מה המשמעות של המבנה הלא רגיל הזה?
פרשת "בלק" היא מרתקת ומלאה במציאויות מורכבות ונבואות על האומה הישראלית. כולנו מכירים את הסיפור על אתונו של בלעם שבטרם פתחה את פיה, בלעם מכה אותה שלוש פעמים, עד שהמלאך מתערב ופוקח את עיני בלעם. מדוע בא המלאך בטענות אל בלעם על כך שהיכה את האתון הרי זו הדרך להנחות את הבהמה ?
הקב"ה מצווה את משה לנקום במדין, אך בעת המלחמה – משה עצמו לא יוצא להילחם במדין! ושואל הדרשן: למה? תשובת המדרש מלמדת על ערכה של הכרת הטוב..
במרכזה של פרשת "קרח" אשר נקרא השבת עומדת המחלוקת הידועה בהיסטוריה של העם היהודי -"מחלוקת קרח ועדתו", עליה אומרים חז"ל שמחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. המחלוקת אומנם קרויה על שמו של "קרח", אבל גם על שם "עדתו". חלק מעדתו היו שני "כוכבים" שקוראים להם דתן ואבירם.
פרשת המרגלים מעוררת שאלות רבות ביחס למהות השליחות ומדוע נשלחו המרגלים בכלל? שאלה נוספת העולה היא? למה נבחרו דווקא הנשיאים לרגל את הארץ? ולמה היה צורך לשלוח את כל הנשיאים?
תחילת הפרשה עוסקת בעבודת הלוויים ותפקידם בנשיאת כלי המשכן והיא פותחת עם פירוט תפקידם של בני גרשון ובני מררי, וחכמים שמו לב שבעוד שבבני קהת וגרשון מדברת התורה בלשון נשיאה, בבני מררי היא לא עושה זאת, ועולה השאלה מדוע?
הכוהנים מצווים לברך שלום לעם ישראל, וחכמים הפליגו במעלת השלום,עד כדי שכאשר אדם נוהג שלום בביתו – הוא יכול להשפיע בכך על העם כולו!
קושרים חכמים את הפסוק: טעמו וראו כי טוב ה', עם תחילת פרשתנו: זאת תהיה טהרת המצורע, ולמדו מסר גדול לאדם ולעם ביחס לתשובה.