בלשון מקרא

"אלה המשפטים אשר תשים לפניהם": משפטים שמים, וגם שלום, שם, מקום ותורה שמים. יצאנו ממצרים זקופי קומה, וכעת המשפט מושם לפנינו, לשים אותנו עם.

"במשוך היובל, המה יעלו בהר": בהיתקע השופר תוסר מגבלת ההר, משום שקדושתו פקעה בתום מעמד מתן תורה. על המעבר מקודש לחול, שאינו חיצוני אלא תחושה, הבנה והחלטה.

פרשת בא היא פרשת דרכים: חודש, חג, משפחה, אב מגיד ובן שואל. הוואקום של העבד העברי מתמלא והולך בסדרי מקום וזמן, ועם, זמן ומשפחה מתהווים.

יעקב גולל את האבן מעל פי הבאר ומשקה את צאן לבן, ומשה מציל את בנות יתרו ומשקה את צאנן. איש לא ביקש מהם: זה הצדיק היוזם, שאינו יכול שלא לעשות

איך מבטאים את הכ"ף ב"ברכות השחר", ב"ברכות הנהנין" וב"ברכת המזון"? ברכות יעקב לבניו ודוגמאות מקראיות נוספות מספקות הזדמנות לחדד ולהבדיל.

פעמיים מוזכר בפרשת ויחי הפועל "להיאסף": יעקב אוסף את בניו לפני מותו, ונאסף אל עמיו. משפחה האוספת אל חיקה את בניה, ושנאספים אליה גם בהיפרדם ממנה.

יעקב בוכה, עשיו בוכה, רחל בוכה, יוסף בוכה. הבכי שבתורה הוא בכי אנושי ואמיתי של בני אדם, בשר ודם, והקורא עשוי לבכות עמם.

מה פירוש "ויקם אברהם מעל פני מתו"? הקימה אינה רק שינוי תנוחה אלא שינוי גישה: להתקומם מול הצער המשבית, לנהל את המשבר באמונה, ולקנות אחוזת קבר ואחיזה באדמת הארץ המובטחת.

על הניצבים היום בפני השנה החדשה.

"את ה' האמרת היום" ו"וה' האמירך היום": להאמיר פירושו לרומם ולהעלות, כנראה מן המילה אמיר, צמרת העץ. על ההדדיות המכבדת שבין ה' לישראל, ובין אב לבנו.

על מה שאומרת המילה לא…