לא תשיך…לא תאחר…לא תביא…לא…לא…לא..
זו לשון נוקבת, נחרצת, ברורה וחדה.
נאמר במילים פשוטות, מבלי שנפשט ונרדד
את הצו האלוהי:
זה לא לדיון ולא לדו משמעות.
זה 'לא'. נקודה. 'לא' באל"ף רבתי!
במקום שצריך לחרוץ-חורצים!
אין הקלות, אין פשרות.
זה בנפשנו. זה בדמנו.
זה חיוני למרקם חברתי מוצק, נטול זעזועים וטלטלות של מכרסמי אושיות.
ובאוזננו הפנימית מהדהדים עוד פסוקים נחרצים, מבטיחי קיום
בסיסי יציב:
ל א תרצח!
ל א תגנוב!
לא תחמוד!
איך הפכה ה'אל'
הרכה והפייסנית,
ל'לא' תקיפה ומחיה!
מורה, איש חינוך וקהילה.
יהודה גובני
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת כי תצא בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
התורה מצווה שלא להלין את התלוי על העץ, וכותבת לא תלין נבלתו על העץ… כי קללת אלהים תלוי, אך מהי הקללה בכך? ומדוע שלא לפרסם את מעשי החוטא? על כך בדברי הבכור שור.
מה טעמו של הציווי שלא ללבוש בגד העשוי מצמר ופשתים ביחד, מה מבקשת התורה ללמדנו ? בנוסף, ומה המשמעות של הסמיכות למצוות ציצית ?
התורה מצווה: 'וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ..' אך מיהו אותו אדם ומהו חטאו? נעמוד על דברי חכמים בהבנת המצווה.
התורה מצווה אותנו: 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו', האם זה כל כך פשוט? והאם המגורים במצרים מפצה על מה שעשו המצריים לאבותינו?
יעקב גולל את האבן מעל פי הבאר ומשקה את צאן לבן, ומשה מציל את בנות יתרו ומשקה את צאנן. איש לא ביקש מהם: זה הצדיק היוזם, שאינו יכול שלא לעשות כשנדרש מעשה.
