הוקם המשכן

– וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: (שמות, מ)

– וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו (שמות, מ)

בפרק מ' המסיים את ספר שמות ופרשת פקודי מספרת התורה על סיום מלאכת המשכן והקמתו. הפרק מתחלק למעשה לשני חלקים: הראשון הוא הציווי על הקמת המשכן: בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד ולאחריו מפרטת התורה מה כוללת ההקמה (ולכן נאמר בלשון ציווי: וְהֵבֵאתָ, , וְנָתַתָּ, וְשַׂמְתָּ…) וחלקו השני של הפרק עוסק בקיום הציווי בפועל: קודם כל מתחיל חלק זה בכותרת: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: ואז מתארת התורה את מעשה ההקמה ומילוי הציווי –  וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן… (ולכן התיאורים הם בלשון פועל: וַיָּבֵא, וַיַּעֲרֹךְ, וַיָּשֶׂם…).

בעל הכלי יקר מציין את עניין החזרה על לשון ההקמה: ביום החדש הראשון באחד לחודש תקים את משכן אהל מועד- כתיב בפרשה שלשה פעמים לשון הקמה, א׳ תקים את המשכן, ב׳ הוקם המשכן, ג׳ ויקם משה… ונראה שהשאלה שמעסיקה אותו היא לגבי הניסוח: הוקם המשכן, שהרי מבחינת הפשט כל הפסוק לכאורה מיותר משום שידוע כי הציווי הוא להקים את המשכן בראש חודש ניסן (ביום החודש הראשון באחד לחודש) ולכן לשם מה באה התורה וציינה שביום זה הוקם המשכן? וגם אם נרצה לומר שפסוק זה משמש ככותר או פתיחה לעניין הקמת המשכן- נכון יותר היה לכותבו לפני הציווי עצמו בתחילת הפרק…

ממשיך הרב ומסביר על פי דברי המדרש:  …שהיו ישראל וכל חכמי לב מקימים את המשכן ולא יכלו להקימו אמר הקב״ה עסוק אתה בהקמתו והוא עומד מאליו שנאמר הוקם מאליו משמע! מסביר הרב על פי המדרש בשמות רבה[1] שבני ישראל התקשו להקים את המשכן בעצמם ולכן באו אל משה ולמרות שמשה עצמו התעסק בו- המשכן נבנה מעצמו בדרך נס, ולכן כתוב הוקם במשמעות שהוא הוקם מעצמו, ומתוך כך לומד בעל הכלי יקר דבר מעניין מאוד: ויש בזה רמז לכל המעשים אשר האדם עושה כי קצרה יד האדם להשלימם החל וגמור אלא האדם הוא המתחיל וה׳ יגמור על ידו, וכן ארז״ל (קידושין ל:) כנגד היצר הרע אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו כו׳. מלשון הפסוקים ומדברי המדרש עולה כי הייתה פעולה אנושית להקמת המשכן והיא נלמדת מהמילה תקים ואל פעולה זו הצטרפה ההשלמה האלוקית המבוטאת במילה הוקם, ומכך לומד הרב רמז לעשייה האנושית בכללה: העשייה האנושית היא מוגבלת ולכן נדרשת השלמה אלוקית בשביל להביא את הפעולה לכדי קיום.

לכאורה הדברים מעוררים שאלה- ישנן מהלכים אנושיים ארוכי טווח ומורכבים שעליהם ניתן לומר כי קצרה יד האדם להשלימם וברור שצריך האדם סיעתא דשמייא בכדי להשלימם, אולם בה בעת ישנן פעולות קצרות וממוקדות שאדם מתחיל ומסיים לעיתים אפילו ללא מחשבה בכלל, האם גם עליהן הרב מתייחס? אפשר לענות על כך ולומר שפעולה, גם הקלה והמצומצמת ביותר, יש לה השפעה ארוכת טווח. אדם מוציא מפיו מילה או עושה מעשה והוא אינו יודע עד לאן אותו מעשה או אותה המילה מגיעה, ולכן יש צורך שבכל פעולה של האדם תהיה השלמה של הקב"ה בכדי שהשפעה זו תהיה לטוב ולא לרע.  

——————————————–

[1] וזוהי לשון המדרש: כַּמָּה חֲכָמִים הָיוּ שָׁם וּבָאוּ לָהֶם אֵצֶל משֶׁה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ, אֶלָּא אָמַר שְׁלֹמֹה: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה (משלי ל״א:כ״ט), שֶׁמּשֶׁה הָיָה מְעֻלֶּה מִכֻּלָּם. וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה (משלי ל״א:כ״ט), לָמָּה שֶׁעָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְיַשְּׁבוֹ, מֶה עָשָׂה נָטְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְלַאכְתּוֹ וּבָאוּ לָהֶם אֵצֶל משֶׁה וְאוֹמְרִים הֲרֵי קְרָשִׁים, הֲרֵי בְּרִיחִין, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אוֹתָם מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵקִימוֹ. וְלֹא תֹאמַר משֶׁה הֶעֱמִידוֹ, אֶלָּא הַמִּשְׁכָּן נַעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים וְעָמַד מֵעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ׳:י״ז): הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל זֶה, הֲרֵי שְׁלֹמֹה כְּשֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא נִבְנָה מֵעַצְמוֹ.