למרות שבצלאל ואהליאב הופקדו על מלאכת המשכן, עם ישראל כולו לקח בו חלק. אולם ישנו כלי אחד שבו כותבת התורה באופן מפורש: " וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן". מדוע מציינת התורה את בונה הכלי? והתשובה טמונה בכך שבצלאל דווקא על כלי זה נתן את נפשו.
משה מספר לעם: רְאוּ קָרָא יְהֹוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי, וממנה אותו על עבודת המשכן. בעלי המדרש דנו מדוע דווקא בשם בצלאל קרא הקב"ה ומה ניתן ללמוד מכך?
לאחר חטא העגל משה מוציא את אוהל מועד מחוץ למחנה: 'וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה', מדוע עשה זאת, ומה באה התורה ללמדנו במעשה זה?
מצווה בקב"ה את משה על מינוי אהרון לכהן: הקרב אליך את אהרון אחיך, אולם מדוע נבחר דווקא אהרון לתפקיד חשוב זה? ננסה לעמוד על הסיבות לכך כפי שמביאים בעלי המדרש.
פרשיית מי מריבה רבת המסתורין הביאה לתופעות פרשניות מעניינות, ריבוי פירושים תהפוכות ויחסים מורכבים בין פשוטו של מקרא ומדרשו.
במרכזה של פרשת קרח עומדת המחלוקת הידועה שהוביל קרח. כולם זוכרים את קרח, אבל יש ששוכחים שבפרשה זו יש עוד שני "כוכבים" המופיעים בה- דתן ואבירם.
השורש פ.ק.ד. מופיע בפרשה בכמה מובנים: כפקודה לבניית המשכן וכספירה שלמה שהובא לבנייתו. כל אלו פיקדונות שניתנו ביד משה וכעת עליו לתת דין וחשבון על מה שנעשה בהם.
בפרק מ' המסיים את ספר שמות ופרשת פקודי מספרת התורה על סיום מלאכת המשכן והקמתו. נעיין בדברי הכלי יקר המוצא בדברים רעיון רלוונטי גם לזמננו.
משה רבנו עומד בפני עם ישראל ונותן דיווח מלא על כל פרט ופרט, על כל תרומה שנאספה, על הזהב, על הכסף ועל הנחושת. אך מדוע הרגיש משה צורך בדו"ח מפורט, אף שאינו חייב דין וחשבון לאף אחד?
קשיות עורף שמרה את עם ישראל לאורך הדורות. קשיות עורף היא המאבק על הדרך בכל תנאי, על שמירת התורה והמצוות בכל תנאי. עקשנות על ערכים ועל תורה ומצוות.
כאשר משה שומע על חטא העגל – נדמה כאילו כוחו נגמר. אבל בדיוק אז, דווקא כאשר תש כוחו, הוא מבין שהכול תלוי בו, שהחטא הוא מבחנו שלו.
מספר המדרש כי משה אחר בשש שעות, ולכאורה נראית התגובה לאיחור זה כלא פרופורציונאלית- הם עושים את העגל, אך האם אכן התגובה הייתה כל כך קיצונית?