אלה הם מועדי

..מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי (ויקרא, כ"ג, ב')

לוח השנה היהודי מלא וגדוש בחגים ומועדים – החל מהמועדים המצווים בתורה, עובר בחגים שנוספו על ידי חכמים וממשיך בימי הציון שנקבעו בזמננו עם הקמת מדינת ישראל. על משמעותם של ימי אלו אומר המדרש בתנחומא:

שאל גוי אחד את רבי עקיבא: למה אתם עושים מועדות, [וכי] לא כך אמר לכם [הקדוש ברוך הוא]: 'חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי' (ישעיה, א',י"ד)? אמר לו רבי עקיבא: אילו אמר חודשי ומועדי שנאה נפשי, הייתי אומר [מסכים איתך], [אבל] לא אמר אלא: 'חודשיכם ומועדכם'- בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם, אבל המועדות האלו אינן בטלים לעולם. למה? שהן לקדוש ברוך הוא, שנאמר: מועדי ה' (תנחומא ישן, פנחס, י"ז).

אותו גוי העלה שאלה שעל פניה הגיונית: במקום אחד מצווה הקב"ה לחגוג לו חגים ומועדים, ואילו במקום אחר הוא אומר כי שנאה נפשו את המועדים! אם כך – מדוע בכלל לחגוג? רבי עקיבא מעמיד אותו על טעותו ומדייק בדבר שאותו הגוי לא הבין, ושאנו לעיתים קרובות שוכחים:

המועדים אותם שנא הקב"ה אינם מועדיו, ולכן הפסוק מדייק ואומר: 'חודשיכם מועדיכם שנאה נפשי' – את אותם אירועים ומעשים שאתם עושים לתועלת האישית שלכם ומסיבות אישיות שלכם, אין להם קשר לקב"ה ולכן שנאה נפשו.

הדוגמא המובאת היא של המועדות שעשה המלך ירבעם, שהיה המלך הראשון אחרי התפלגות המלוכה בישראל לשתיים, והחגים שהוא המציא היו בכדי למנוע מעמו לעלות לירושלים ולחזור לשליטת רחבעם מלך יהודה. שכן, כידוע כל התארגנות חברתית חדשה מבקשת ארגון חדש של לוח השנה – בין אם מדובר בהתארגנות שלילית, כמו זו של ירבעם, ובין אם מדובר בהתארגנות חיובית כמו הציונות שבין היתר העמידה את חג העצמאות.

הפסוק בפרשה שלנו מדייק ואומר: אלה הם מועדי. אותם מועדים שנחגגים משום ציווי ה' ובכדי לקיים את ציוויו ויש בהם תוכן המהלל את הקב"ה – אלו הם המועדים שרצויים. ועל דרך זו אפשר להבין את המצוות כולן: עבודת ה' האמיתית היא זו שנעשית לשם עבודת ה' ולא למען סיבות אחרות, ובמיוחד לא למען סיבות אנושיות אנוכיות.

נראה כי דברים אלה מתאימים באופן מיוחד לחג העצמאות. שכן, ניתן לחגוג את החג באופן 'ריק' שבמסגרתו האדם מספק את צרכיו הבידוריים והחברתיים בלבד. ולעומת זאת, ניתן לשוות לחג זה צביון דתי שבמסגרתו מתחזק הקשר שבין עם ישראל לבין תורת ישראל לבין ארץ ישראל.