אבי כהן סקלי
פרשת המועדות ומתנות עניים
באופן מפתיע, באמצע תיאור על מועדי ישראל, בין חג השבועות לראש השנה, עוצרת התורה לרגע ו"משחילה" ציווי על מתנות עניים, ונשאלת השאלה – מדוע?
באופן מפתיע, באמצע תיאור על מועדי ישראל, בין חג השבועות לראש השנה, עוצרת התורה לרגע ו"משחילה" ציווי על מתנות עניים, ונשאלת השאלה – מדוע?
האופן שבו אנחנו מתנהלים בכל שעה, ההתנהלות מול החברים, בעבודה, בצבא ובכל מקום אפשרי – כל אלו נכללים בשאלת קידוש או חילול השם.
מבקשת מאתנו התורה: כשתשבו בארץ ישראל, דאגו תמיד לדורות הבאים, שגם לדורות הבאים יהיה מה לאכול איפה לשבת, וממה לחיות. אל תחשבו רק על עצמכם.
המוטיב של "קדושים תהיו" חוזר על עצמו כמה פעמים באופנים שונים לאורך כל הפרשה, ומשמש מסגרת הכללית לפרשה כולה, וננסה לעמוד על משמעותו.
מה עניינו של הלאו "לא תאכלו על הדם" שעליו התורה מצווה בפרשת אחרי מות, וכיצד הוא מתבטא בסמיכותו לאיסורים נוספים שמצווים בה?
תכליתנו היא ללכת ללא הפסקה. להתאמץ, לדלג, להתקדם, לעשות, לפעול, ולעבור מכשולים. ליפול ולקום. לנסות, להיכשל, לנסות שוב- ולהצליח.
בפרשת מצורע אנו לומדים על דרכי הטהרה של המצורע. ננסה לעמוד על הפעולות שעושה הכהן ביום הראשון לטהרה, ובאילו כלים משתמש הכהן בטהרה זו?
עם ישראל הוא זה שיקבע בהתנהגותו את מצבה של ארץ ישראל. אם באים על ארץ ישראל נגעים, הם באים בגין התנהגותנו הפנימית בארץ.
על חומרת לשון הרע עומדים חז"ל במקורות רבים. והם אף משווים אותו לעבירות החמורות ביותר, ולכן נשאלת השאלה: כיצד ניתן להיטהר מעוון זה?
בפרשת תזריע אנו לומדים על נגע הצרעת. ננסה לעמוד על מהותה של הצרעת, בדגש על צרעת העור והבשר, וללמוד על הדינים המיוחדים לה.
מי שביקש לקרוא על אדם אחר "טמא" ולטנף את שמו הטוב, סופו שהוא עצמו יידרש לשבת בודד מחוץ למחנה ישראל ולקרוא על עצמו: אני הטמא, אני ולא אחר.
אף שישנם סוגים שונים של נגעי צרעת ולכל אחד מהם דיניו המיוחדים, נגע אחד זכה לשם מיוחד והוא נגע הנתק. מה המיוחד בנגע זה? על כך בדברים הבאים.