בערב אחד בקיץ 2005 נסע קצין צעיר מבסיס צאלים לכיוון ביתו להתרעננות קלה. לא, הוא לא היה מהכוחות שפינו את התושבים מביתם באותו קיץ. קצין זה דווקא היה מאותם חיילים שגויסו לגיבוי המהלך והמתינו בצאלים. בצומת מסמיה, ממש כחצי שעה מביתו, פגש קבוצה גדולה של מפונים שזה עתה פונו (ויש אומרים: גורשו) מביתם שבגוש קטיף. רוקדים, מחובקים ושרים באמצע צומת, גילו המפונים עוצמה אדירה אל מול האומה כולה.
הקצין, שעמד והסתכל, לא כל כך ידע מה לעשות. מצד אחד ברגעים אלו הוא מסמל את הכוחות שפועלים נגדם, הרי הוא מהכוחות שאפשרו את הפינוי. אך מצד שני, הוא רוצה כל כך להיות איתם. רוצה כל כך להתחבק איתם. הוא הרי מבין אותם כל כך, ורוצה כל כך להגיד להם: אנחנו ביחד, כל עם ישראל – אומה אחת. הוא רוצה כל כך לקדש את הרגע הזה, באחדות הרחוקה כל כך מהמציאות הקיימת. נחזור לקצין הצעיר בסוף.
פרשת קדושים פותחת בשני ציווים ייחודיים. האחד הוא הציווי ללמד את הפרשה הזאת, פרשת קדושים, לכל קהל ישראל ביחד. אין כמעט פרשות שחל עליהן ציווי כזה. בנוסף לכך, מופיע בפרשה ציווי כללי שנשנה כמה פעמים בפרשה: "קדושים תהיו". ציווי זה משמש מעין "מסגרת" לפרשה, אף שכוונתו המפורשת איננה ברורה לגמרי:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, א-ב).
כאמור, המוטיב של "קדושים תהיו" חוזר על עצמו כמה פעמים באופנים שונים לאורך כל הפרשה, ומשמש מסגרת הכללית לפרשה כולה. בתוך מסגרת זו מפורטים ציווים מגוונים. מצד אחד מופיעים בפרשה איסורים מוחלטים, כדוגמת איסור גזל, איסורי עריות וכיוצא בהם. מצד שני, מפורטים במסגרת הפרשה גם ציוויים שמהותם "עשיית הישר והטוב", כגון "והדרת פני זקן", עשיית צדק במשפט וכדומה. מרבית הציוויים המוזכרים בפרשה נוגעים ליחסים בין אדם לחברו, אך ישנם גם ציווים הנוגעים לתחום שבין אדם למקום. די ברור מה הכוונה באיסור גזל וב"לפני עיוור לא תתן מכשול". הציווי "קדושים תהיו", כאמור, עמום בהרבה. נבאר את משמעותו של ציווי זה, ונברר מדוע דווקא פרשה זאת נאמרת לכל עם ישראל יחד – גברים, נשים, ילדים וטף.
רש"י נדרש לשתי השאלות שהעלינו:
"דבר אל כל עדת בני ישראל" – מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. "קדשים תהיו" – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה.
רש"י מלמד אותנו שפרשה זו נאמרה ב"הקהל" כיוון שמצוינים בה רוב גופי תורה. כלומר, היא כוללת מצוות יסודיות ועיקריות בין אדם לחברו ובין אדם למקום, דוגמת "ואהבת לרעך כמוך" ו"לפני עיוור לא תיתן מכשול". רש"י גם מלמד אותנו שמשמעות הציווי "קדושים תהיו" היא ליצור מנגנון של גדרות וסייגים, שיסייעו לנו לפרוש מהעברות ומהעריות.
הרמב"ן מסכים עם דברי רש"י בנוגע לצורך בהקהלת עם ישראל. עם זאת, הוא חולק עליו לגבי משמעות הציווי "קדושים תהיו" והיקפו:
"קדושים תהיו" – …ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב… והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וציווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות… כי אע"פ שאלו מצוות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים.
הרמב"ן מלמד אותנו שישנן מציאויות שבהן בני אדם יכולים להעביר חיים שלמים בלי לעשות כלום – לא טוב ולא רע. אפשר לא לעשות עבירות מצד אחד, ומצד שני לקחת את כל המותרות (שבדומה לשמן, מותרות לאדם) ולחיות כ"נבל ברשות התורה". אכן, אפשר לשתות כל היום יין, להתבטל, לחשוב רק על עצמך, "לחיות את החיים הטובים", לקרוא עיתונים ולראות טלוויזיה – וכל זאת בלי להעניק שום ערך לחברה שבה אתה חי. מטרת הציווי "קדושים תהיו" להתמודד עם תופעה זו ולומר לאדם: אל תהיה "מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים". בחר לחיות גם את חיי הפנאי שלך כבן אדם ולא כבהמה.
רבי משה אלשיך (1508-1600), "האלשיך הקדוש", חושף רובד נוסף בציווי זה. לדבריו, כל אחד מבני ישראל יכול להגיע לכל דרגת קדושה שיחפוץ. משום כך נאמרה פרשה זו "בהקהל":
להיותו יתברך בא להזהיר את האדם על חסידות וקדושה להידמות לבוראו, ראה והנה יש בני אדם תועים מדרך השכל, באומרם, כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה, כי אם חד בדרא או תרי בדרא (=אחד או שניים בדור), ויתרשלו על ידי כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ובמצוות ובהתנהגות בחסידות; אך לא כן הוא, כי אין בישראל מי שלא ישיג, אם ירצה לעלות בתורה ובחסידות עד הגיעו למדרגת קדוש; על כן להורות זה, הקהיל את כולם להורותם, כי כל העדה מוכנים לכך (תורת משה, קדושים).
אם נחבר לרגע את דברי הרמב"ן ודברי האלשיך, הרי שכל אחד יכול לצאת מהמצב של "נבל ברשות התורה", שעלול להיות מצבם של רבים, ולהתעלות במעלות הקדושה כרצונו.
בספרו "תפארת יהונתן", מוסיף רבי יהונתן אייבשיץ (1690-1764) רובד נוסף, הרובד של הפרט מול האומה:
כי עובד ה' השלם צריך להיות דבריו ועסקיו נח לה' ולבריות ולא להפריע נימוס יישוב העולם וחברת בני אדם והנהגת המדינה. ואילו היו כולם נזירים כאלה לא נתקיים נימוס וסדר הטבע וכלה העולם ויאבד קשר האומה… ולכן כל הפרישות שיעשה האדם תהיה על זה הסוג, שיש אפשרות שתקיים אותה כל האומה, אבל הפרישות שאפשרית רק ליחיד ולא לאומה בכללה זה אינו בגדר השלמות, ודברים כאלה הרחיקו חכמי ישראל: וזהו כוונת המדרש "פרשה זו נאמרה בהקהל" כי הקדושה במותר לך תהיה רק מה ששייך בהקהל.
הציווי "קדושים תהיו" נוגע לכל אחד מהרבדים שאותם הזכרנו לעיל, וכולם מחוברים זה לזה. אדם שמבקש להתרומם ממקום של "נבל ברשות התורה" יכול לעשות זאת באמצעות חיבור לאומה. אדם שמבקש לחיות חיים של "יציאה מהמותרות", בעלי משמעות עמוקה יותר, צריך לעשות את זה באמצעות חיבור לאומה. הקדושה חלה בעוצמתה הגדולה, הבהירה והמאירה יותר באומה כולה. תורתנו לא ניתנה לנו אלא כדי שנקים אומה קדושה, חברה קדושה. התכלית היא שבסופו של תהליך ניצור כאן עולם קדוש. בניגוד לעמים אחרים שמביאים חושך וזוועות לעולם, בכוחנו להביא את הקדושה ואת האור – לא כפרטים, אלא כעם קדוש.
בכוחה של ההבנה שכל אחד מאיתנו צריך להיות בבחינת "עבד לעם קדוש" להוביל כל אחד מאיתנו לחרוג ממותרותיו ונוחיותו, כדי לקדש שם שמים ברמה הכוללת. חיבור כזה יוביל לחיבור אישי משמעותי ועמוק לקדושה. כאמור, מלמד אותנו האלשיך שכל אחד מאיתנו מסוגל לכך.
נחזור לאותו קצין שעמד מול קבוצת המפונים הרוקדים. הוא לא הבין אז שגם במצבים שנראה שהאומה קרועה, הקדושה עומדת באחדותה על אף כל הקושי. למזלו, היו אחרים שהבינו את זה. הם ניגשו אליו והכניסו אותו – עם המדים ועם הנשק – לתוך המעגל הפנימי בקדושה. השיר שהם שרו אז במעגל מתנגן עד היום באוזניו:
"נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.
ימלוך ה' לעולם א-להייך ציון לדור ודור הללויה.
ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, א-ל נא".
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
האומה הישראלית נבחרה להיות אנטיתזה למצרים ולחברה המושחתת שלה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". הדברים ברורים בגילוי עריות, בשפיכות דמים ובעבודה זרה, אבל מדוע מצמידה התורה אמירה יסודית זו לאיסור רמאות במידה, במשקל ובמשורה?
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת קדושים בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
התורה מצווה: איש אמו ואביו תיראו וסומכת ציווי זה לשמירת השבת. בעל הכלי יקר מסביר לא רק את נוסח הציוויים וסמיכותם, אלא כיצד הם רלוונטיים כיום.
מעשיו של האדם משפיעים על נפשו – לטוב ולרע. מעשים רעים יובילו לנפש גסה ואטומה אשר אינה רואה את האומה הישראלית ורואה בעיקר את עצמו. מעשים טובים, יגדלו וירוממו את נפשו, עד שנשמתו תאיר את העולם.
בפרשת קדושים אוסרת התורה להישבע בשם ה' על דבר לא נכון, אך כיצד אדם מגיע לכדי שבוע לשקר? הרב בכור שור מסביר את הלך המחשבה המביא לכך.
