הרב עידו פכטר
לידה כהיפרדות
ההיפרדות שהחלה בלידה אינה נגמרת שם; למעשה, היא ממשיכה כל החיים, וככל שאנו גדלים כך אנו מבקשים יותר ויותר עצמאות.
ההיפרדות שהחלה בלידה אינה נגמרת שם; למעשה, היא ממשיכה כל החיים, וככל שאנו גדלים כך אנו מבקשים יותר ויותר עצמאות.
ישנם אירועים, שדיבור עליהם הוא בלתי אפשרי. שכן דיבור כרוך בצמצום, הוא דורש לקחת עולם רחב ועשיר של רעיונות ולצמצם אותו למלים, משפטים ופסקאות.
שלוש פעמים נכתב שהאש תוקד על המזבח מבוקר עד בוקר, ועל כך מוסיפה התורה פעמיים שהאש לא תכבה. לכאורה, הדבר מיותר! ננסה לעמוד על משמעות הציווי.
בתורה, החכם אינו מי שמביא רעיון חדש אלא דווקא זה שיודע לעשות: 'מלא אתם חכמת לב לעשות כל..' החכם הוא זה המתרגם רעיון לכדי מעשה ועשייה.
עמוד הענן ועמוד האש פועלים באופן הפוך לגמרי: האחד מסתיר והשני מאיר. מפתיע לראות שלפני קריעת ים סוף, שניהם מסוגלים לשמש יחד.
בסיטואציה הבלתי אפשרית על הים אומר הקב"ה למשה: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו". אך מה יש לבני ישראל לעשות אם לא לצעוק ולהתפלל לה'?
בפרשת בשלח מלמדת אותנו התורה יסוד גדול במחזור החיים של כל אומה בכלל ושל כל יחיד בפרט: כל דבר בחיים דורש מעבר של תהליך, של דרך ושל ניסיונות.
מדוע נבחר דווקא אברהם להיות אבי האומה, ולא צדיקים שקדמו לו כאדם הראשון, חנוך ונח? בעקבות הרמב"ם והרמב"ן: אברהם לא הסתגר בקדושתו אלא היה "מהלך וקורא ומקבץ העם", נאבק על
מדוע התשובה כה קרובה אלינו? משום שהיא ביסודה תלויה בנו. התשובה אינה דורשת מאתנו להפוך למה שאיננו. היא גילוי של טבענו העצמי, ולכן היא תמיד אפשרית, ומבחינה מסוימת גם מוכרחת.
סכנה גדולה יש בהתאהבות עצמית, בהבנה שאתה המרכז, בכוחך ובתפקידך. סכנה גדולה טמונה בתחושה החזקה שאתה בעל הבית…
פרשת ואתחנן מלמדת על חשיבותם של הערכים, המחשבה והאידיאלים בחיי האדם והעם, אך חשובה הרבה יותר היא העשייה הנובעת מתכנים אלו.
