אבי כהן סקלי
הברכה שבאמונה
אחד העונשים שהקב"ה עלול להביא על ישראל הוא חוסר האמונה: ולא תאמין בחייך.. מה הקללה בכך? ובעיקר- כיצד מצאו חכמים את הברכה בתוך עונש זה?
אחד העונשים שהקב"ה עלול להביא על ישראל הוא חוסר האמונה: ולא תאמין בחייך.. מה הקללה בכך? ובעיקר- כיצד מצאו חכמים את הברכה בתוך עונש זה?
בפרידת משה מעם ישראל הוא מכיר בכך שבעתיד עם ישראל לא יעמוד בברית עם הקב"ה, מה שיוביל לתגובה מצד ה': והסתרתי פני מהם.. מה המשמעות של הסתרת פנים זו? והאם
משה רבנו ,כאשר הוא מצווה את בני ישראל שלא להוסיף או לגרוע מן המצוות, מזכיר את מעשה בעל-פעור, ומדגיש שמי שדבק בקב"ה נשאר חי. מה המשמעות של החיבור בין מעשה
אחרי פתיחה קצרה על שכר פנחס ועל הציווי להכות את המדיינים, מגיע הציווי לפקוד את בני ישראל. הפסוק הפותח אותו בנוי משני משפטים שנראים כאילו אינם קשורים זה לזה: סיום
האומה הישראלית נבחרה להיות אנטיתזה למצרים ולחברה המושחתת שלה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". הדברים ברורים בגילוי עריות, בשפיכות דמים ובעבודה זרה, אבל מדוע מצמידה התורה אמירה
אנו יודעים שבשנת השמיטה, אחת לשבע שנים, לא מעבדים את האדמה והיא הפקר לכל. אבל מה המשמעות של שביתה לה' – "ושבתה הארץ שבת לה'" ?
מעשיו של האדם משפיעים על נפשו – לטוב ולרע. מעשים רעים יובילו לנפש גסה ואטומה אשר אינה רואה את האומה הישראלית ורואה בעיקר את עצמו. מעשים טובים, יגדלו וירוממו את
אנו רגילים לראות בתשובה עניין של בחירה. אולם ניתן לראות תשובה חסד מהבורא שרואה בנו את הנקודות הטובות, נותן לנו עוד צ'אנס ושולח לנו התעוררות.
פרשת פנחס עמוסה באירועים גדולים, שכל אחד מהם הוא סוג של אירוע שיא בפני עצמו, אבל לצד אירועי שיא אלו מתארת התורה גם את מה שבניהם- השגרה.
פרשת שלח-לך היא אולי הפרשה המובהקת ביותר שמראה לנו מה קורה כאשר לא מפנימים אירועים וממשיכים כרגיל לאירוע הבא.
רק חברה השמה את אלוהים במרכז תרבותה, תדע להכיר במגבלות הכוח הפוליטי, במגבלות ההשגה הרוחנית ובמגבלות כוחות החברה והשוק ולהיות באמת חופשיה.
מצוות השמיטה, שהתורה מציינת שנאמרה בסיני, מעלה קושי כפול: מדוע הזכירה התורה דווקא מצווה זו? ומה משמעות הזכרת דווקא מצווה זו בסיני?
