משה רבנו ,כאשר הוא מצווה את בני ישראל שלא להוסיף או לגרוע מן המצוות, מזכיר את מעשה בעל-פעור, ומדגיש שמי שדבק בקב"ה נשאר חי. מה המשמעות של החיבור בין מעשה בעל פעור לבין הציווי להיות דבק בקב"ה? ומה הכוונה בלהיות "דבקים בה' אלוקינו"?
משה רבנו מזכיר את הטובות של הקב"ה לעם ישראל, אבל מציין שלמרות זאת היה בהם חוסר אמונה: 'וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בה' אֱלֹקֵיכֶם', אך לא ברור לאיזו חוסר אמונה משה מתכוון?
משה רבינו מזכיר לבני ישראל את חטא העגל ואת ירידתו מהר סיני עם לוחות הברית, וכאשר ראה את חטאם, מזכיר משה את תגובתו: "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם…ואשברם לעיניכם", אך מדוע הדגשה שהוא תפס את הלוחות בידו? הרי ברור שהוא המחזיק בהם…
אחרי פתיחה קצרה המתארת את שכר פנחס ואת הציווי להרוג את המדיינים, מגיע הציווי לפקוד את בני ישראל. הציווי הזה מופיע באופן שאינו רגיל. הפסוק הפותח את הציווי בשני משפטים שונים, כאילו שאינם קשורים זה לזה – צד אחד התייחסות לסיום המגיפה ומצד שני ציווי על המפקד, מה המשמעות של המבנה הלא רגיל הזה?
פרשת "בלק" היא מרתקת ומלאה במציאויות מורכבות ונבואות על האומה הישראלית. כולנו מכירים את הסיפור על אתונו של בלעם שבטרם פתחה את פיה, בלעם מכה אותה שלוש פעמים, עד שהמלאך מתערב ופוקח את עיני בלעם. מדוע בא המלאך בטענות אל בלעם על כך שהיכה את האתון הרי זו הדרך להנחות את הבהמה ?
בפרשתנו, העמלקי מתחפש לכנעני, ובא למלחמה בישראל. תוצאות המלחמה הן שהוא שובה שבי מישראל, ועם ישראל מצידו נועץ ומבקש את עזרת הקב"ה ובזכות זה מצליח להכותו. חכמים התמקדו בעניין השבי והראו עד כמה קשה המצב הזה לעם ישראל.
במרכזה של פרשת "קרח" אשר נקרא השבת עומדת המחלוקת הידועה בהיסטוריה של העם היהודי -"מחלוקת קרח ועדתו", עליה אומרים חז"ל שמחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. המחלוקת אומנם קרויה על שמו של "קרח", אבל גם על שם "עדתו". חלק מעדתו היו שני "כוכבים" שקוראים להם דתן ואבירם.
בשני פסוקים התורה מתארת בני ישראל בתוך ים סוף, שני פסוקים כמעט זהים בניסוחם, אך בכל זאת שונים..
בפרשת תולדות מספרת התורה על המתח שבין אבימלך ויצחק שמוביל לסילוקו של יצחק מגרר. את הסיבה לכך מביאה התורה: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד – אולם לאחר מכן אנו קוראים על הגעת אבימלך ליצחק וחידוש הברית ביניהם, אז מה בעצם קורה כאן?
כאשר התורה מבקשת לספור את בני שבט לוי מבוצעים שני שינויים מרכזיים אל מול המפקד הכללי. ראשית, המפקד של שבט לוי כולל את כלל הגברים מבין חודש ומעלה (ולא מבני 20 שנה) ובנוסף התורה מציינת באופן מפורש שהמפקד בוצע "על פי ה'"
אנו יודעים שבשנת השמיטה, אחת לשבע שנים, לא מעבדים את האדמה והיא הפקר לכל. אבל מה המשמעות של שביתה לה' – "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" ?
מעשיו של האדם משפיעים על נפשו – לטוב ולרע. מעשים רעים יובילו לנפש גסה ואטומה אשר אינה רואה את האומה הישראלית ורואה בעיקר את עצמו. מעשים טובים, יגדלו וירוממו את נפשו, עד שנשמתו תאיר את העולם.