וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ: (ויקרא כ"ה)
מצווה התורה כי במקרה בו נמכר אדם מישראל לגר תושב (וכוונתו שאינו שומר את היהדות), יש חובה לגאול אותו ולקנות אותו מיד אדונו הגוי. התורה מסבירה את מהות המצווה בפסוקים הבאים: כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ, וזוהי מידת רחמים שלא יעבוד אדם מישראל בפרך, ומוסיפה התורה: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם, מכיוון שישראל הם עבדי ה' ראוי שרק אותו הם יעבדו ויותר מכך יש בזיון בכך שעבד ה' עובד לגוי.
בעל הכלי יקר מוצא עניין נוסף בציווי ואמר:
אחרי נמכר גאולה תהיה לו – וכי סלקא דעתך שיגאלו קודם שהוא נמכר מה ת״ל אחרי נמכר, כי יש לומר מדקאמר לא ירדנו בפרך לעיניך סד״א (סלקא דעתך אמינא – עולה על דעתך שאומר) שזה עיקר הטעם לגאולתו, ואם כן אמתין עד שאראה הנהגתו עמו אם ירדנו או לא. קמ״ל שתיכף אחרי שנמכר אף על פי שלא עבד בו עדיין חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמד ממעשיו ויאמר הואיל ורבי מגלה עריות, ועובד עבודה זרה, ומחלל שבת, אף אני כמותו. ואם נאמר שכל אחרי מופלג, נקט אחרי לרבותא שאפילו אם כבר היה אצלו שנים רבות וראית שאינו רודהו בפרך מכל מקום חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמוד ממעשיו.
מעיר הרב לגבי הניסוח בו משתמשת התורה: אחרי נמכר גאולה תהיה לו, ושואל מדוע הייתה התורה להדגיש כי הוא יגאל לאחר שיימכר, הרי ברור שללא שנמכר אין את מי לגאול?! עונה על כך הרב ואומר שמכוון שאומרת התורה – לא ירדנו בפרך לעיניך, עלולים לחשוב בני ישראל שעיקר סיבת גאולת העבד היא בכדי שלא יעבוד בו הגוי בפרך, ואם כן יחשבו שניתן לחכות ולבדוק כיצד באמת מתנהל אתו הגוי ואם יראו שאינו מעבידו בפרך אז יחכו עם הגאולה.
מסביר הרב שמסיבה זו באה התורה ומדגישה- אחרי נמכר, מיד אחרי שנמכר תהיה גאולתו כי הסיבה הפיזית אינה הסיבה העיקרית לגאולה זו אלא דווקא הסיבה הרוחנית והחינוכית: כדי שלא ילמד ממעשיו ויאמר הואיל ורבי מגלה עריות, ועובד עבודה זרה, ומחלל שבת, אף אני כמותו… משמע מעצם החיים יחד עם הגוי יש סיכוי לכך שילמד מדרכיו, וגם אם לא ירצה- עצם השהייה יחד בסביבה לא יהודית מביאה לאט לאט להיטמעות של האמונות הרווחות באותו הבית לחדור אל תודעת העבד היהודי. מצד שני אומר הרב שגם אם נפרש את המילה אחרי כהרבה זמן אחרי: שכל אחרי מופלג, גם כאן קיים אותו הרעיון: שאפילו אם כבר היה אצלו שנים רבות וראית שאינו רודהו בפרך מכל מקום חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמוד ממעשיו. משמע גם אם נראה שכבר נטמע בתרבותו של האדון הגוי- עדיין יש מקום להוציאו משם ולנסות להחזירו לדרך הישר.
למעשה אומר הרב שחינוך מתבצע גם על ידי הסביבה שבה האדם נמצא, ולסביבה יש את הכוח – גם אם הוא לא גלוי לעין, למשוך את האדם ולכן עולה מהדברים שהבסיס או התנאי לצלחה של חינוך היא בחירת הסביבה הנכונה בה מתבצע החינוך. קשה לבוא בטענה לילד על מעשה שלילי אם המסגרת החברתית בה הוא נמצא מעודדת אותם. נראה שדוגמה טובה והפוכה לדברים נמצאים דווקא בדיני עבד כנעני: עבד כנעני מל וטובל לפני כניסתו לעבדות ומלמדים אותו חלק מהמצוות. במקרה בו אדונו שחרר אותו- הוא טובל שוב ומייד הופך ליהודי, ללא קבלת מצוות שוב או בחינות ממני הבחינות שבודקים בהם גר רגיל. נראה שההסבר להקלה זו מצויה בדברים שראינו- כאשר העבד הכנעני חי בסביבה יהודית קשה שלא תיטמע בו הרוח היהודית ולכן נוכל לסמוך עליו שכשיצא לחופשי הוא כבר יהיה יהודי ככול היהודים. דבר זה מראה עד כמה גדול כוחה של הסביבה בחיי האדם ועד כמה חשובה הבחירה הנכונה של אדם במסגרת החינוכית והחברתית בה הוא בוחר לחיות.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
שנת היובל, אשר מגיעה אחרי ארבעים ותשע שנים ומעבר של שבע שמיטות, היא שנת שיא באומה הישראלית, שנה שבה קוראים לחופש לכל יושביה. מה המשמעות של שנת היובל ומה הדיוק של התורה במילים "לכל יושביה", האם יתכן שתהיה אפליה בין קבוצות שונות בארץ ?
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת בהר בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
מצווה התורה בפרשה על דיני עבד עברי, ומדגישה: 'לא תרדה בו בפרך – ויראת מאלהיך', ונשאלת השאלה – מהי עבודת הפרך? ובמה מיוחד הציווי הזה שבו מדגישה התורה: ויראת מאלוקיך?
שנת היובל, היא שנת שיא באומה הישראלית, שנה שבה מצווים: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. מה המשמעות של שנת היובל ומה הדיוק של התורה במילים "לכל יושביה", האם יתכן שתהיה אפליה בין קבוצות שונות בארץ ?
פרשת בהר חושפת אותנו לעולם הכלכלי של התורה: עולם מאוזן שבו לכול אחד יש את שלו אך מחוייב גם להסתכל על זולתו.
בפרשת בהר מצווה התורה על דיני גאולת אדמות, ומחלקת בין בתים הנמצאים מחוץ לעיר לאלו הנמצאים בתוכה. נעיין בדברי הבכור שור על משמעות חלוקה זו.
