סוכות ושמיני עצרת: למה שני החגים צמודים זה לזה?

בפרשת המועדות שבפרשת פנחס (במדבר, כ"ט) התורה מצווה אותנו על חג הסוכות וחג שמיני עצרת:

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִבְעַת יָמִים… (במדבר, כ"ט, י"ב)

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם – כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ (במדבר, כ"ט, ל"ה – ל"ח).

קצת קשה להבין את משמעותו של חג זה והחג נראה כחסר בסיס וללא משמעות. חג סוכות נקבע כזכר למסעם של בני ישראל במדבר ובנוסף הוא חג האסיף, ויוצא מכך שיש לו הן משמעות היסטורית והן משמעות חקלאית, וכשמסתכלים על הרגלים האחרים רואים שכך גם לפסח ולשבועות יש משמעות היסטורית וחקלאית, אך מהי משמעותו של חג שמיני עצרת?

מהי המשמעות של חג שמני עצרת?

לפני שנעסוק בתשובה לשאלת משמעות החג, נראה שבמקורות מופיעות משמעויות ותכנים שונים שיש בחג זה, ונבחן כמה מהן:

משמעות בהקשר למים:

בחג שמיני עצרת אנו מתחילים לבקש על הגשמים, ולכאורה נראה שזהו עניינו של החג! אולם המשנה (ראש השנה, א', ב') אומרת כי בחג נידונים על המים, והחג הוא סוכות, ונראה שמכך נמשכה משמעות זו לשמיני עצרת שהוא היום הראשון שלאחר סוכות ובו מתחילים בפועל להזכיר גשמים. נוסף על כך, בעצרת לא מבקשים גשמים בפועל והבקשה עצמה מתחילה ב-ז' בחשוון.

אם כן, נראה שמשמעות החג כחג המים או חג הגשם לא מייצגת באמת חג זה: מצד הזכרת הגשם, הזכרה זו תלויה בסוכות שבו נידונים על המים, ומצד בקשת הגשם בפועל- דבר זה נעשה בחשוון. משמעות יחידה שיש לחג זה במובן המים הוא בכך שאנו מתחילים את תקופת החורף בו, אך ללא מעשה המיוחד באמת לחג, (מה גם שלרוב הגשם מתחיל עוד לפני חג זה).

משמעות בהקשר לתורה:

תוכן נוסף שנראה כקשור לחג הוא תחילת מחזור קריאת התורה, משום שבחג זה אנו מסיימים את הקריאה השנתית בתורה ומתחילים סבב נוסף. אולם למעשה, גם המשמעות של החג כחג שמחת תורה אינה עונה על השאלה: את שמחת תורה החלו לחגוג בתקופת הגאונים (500 – 900 לספירה), והיא אינה חלק מהתכנים המקוריים של החג (הכוונה התוכן שהתורה נתנה בו).

יותר מכך, בתקופת המשנה, הגאונים ועד לימי הרמב"ם (כך מובא במשנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים, י"ג, א': המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת… ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים, ואינו מנהג פשוט) היו מקומות שהיו נוהגים לקרא בתורה בסבב של שלוש שנים (מנהג ארץ ישראל), ובמצב זה שמחת תורה מאבדת את המשמעות המחזורית השנתית שלה. בנוסף, בחו"ל נוהגים לעשות שני ימים טובים, ובמצב זה גם נוצרת הפרדה בין שמיני עצרת שנחגג ביום הראשון ובין שמחת תורה שמרכזה ביום טוב השני.

משמעות בהקשר ליחס שבין הקב"ה וישראל:

רעיון נוסף למשמעות החג נתנו חכמים בגמרא: "אמר ר' אלעזר: הני (=אלו) שבעים פרים (שמקריבים בחג הסוכות) כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי (שבשמיני עצרת מקריבים פר אחד) למה? כנגד אומה יחידה; משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה; ליום אחרון אמר לאוהבו: עשו לי סעודה קטנה, כדי שאיהנה ממך" (סוכה נ"ה, ב).

לחג סוכות ישנה משמעות אוניברסאלית: קורבנותיו הן כנגד 70 האומות, ויש שאומרים שבכך מכפרים ישראל על אומות העולם. לעומת זאת לשמיני עצרת ישנה משמעות לאומית, ובו מתייחדים האוהבים, הקב"ה ועם ישראל, ונהנים זה מזה ללא צורך בסימנים ואמצעים מיוחדים, כבשאר החגים. דווקא בכך שאין החג הזה עמוס סמלים ועשייה רבה, כמו בסוכות שלפניו, הוא הופך לחג אינטימי, חביב, בין הקב"ה לעמו, כדרך האוהבים שמוציאים נחת רוח זה מזה דווקא כשהם לבדם בלי אנשים ובלי דברים שיפריעו להתייחדותם.

נשים לב שתוכן זה אין לו רמז בתורה עצמה ומקורו בדברי חכמים, ועדיין דווקא משמעות זו נראית כמתיישבת יותר משאר הדעות. בהמשך הדברים נראה בדבריו של הרב חיים דוד הלוי הרחבה של אותה חוויה שבין הקב"ה ועם ישראל גם לחוויה בין הקב"ה ובין האנושות על כלל זרמיה וחלקיה.

האם שמיני עצרת וסוכות קשורים זה לזה?

מלבד המשמעות של החג שאינה מובנת, גם הקשר שבין סוכות ושמיני עצרת אינו ברור, ונסביר את הקושי:

א. סוכות חג אחד עם שני ימים טובים:

לכאורה על פי פשט הכתובים בתורה נראה ששני החגים הם אחד (כמו שבפסח יש חג ראשון וחג שני): כאשר מצווה אותנו התורה על חג הסוכות נכתב כך:

ומשם ממשיכה התורה ישירות לחג שמיני עצרת:

.. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם – כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ (שם, פס' לה-לח).

את הדיבור בסוכות מסיימת התורה ביום השביעי, ואם היה מדובר בחג חדש או נפרד היא הייתה מתחילה בציון תאריך חדש, למשל: וביום העשרים ושתיים בחודש עצרת תהיה.. כפי שראוי היה שאם חגים אלו היו נפרדים. אבל זהו לא המצב, אלא התורה ממשיכה מתוך ההקשר לשבעת הימים הראשונים ואומרת: ביום השמיני.. וכמובן עצם השם 'שמיני' כבר מקשר יום זה לשבעה שבאו לפניו.

קשר הגיוני נוסף אפשר לראות בכך ששמיני עצרת הינו החג המסיים את סוכות, כשם שיש חג שני שמסיים את פסח. כמו כן יכולה להיות עצרת זו מקבילה לעצרת של פסח, שהוא חג שבועות, וכבר אמרו חז"ל: 'והייתה ראויה (עצרת זו) להיות אחרי החג חמישים יום, כשם שעצרת אחרי הפסח חמישים יום, אלא אמר הקב"ה: חורף הוא, ואינן יכולים להניח בתיהם לבא לכאן, אלא עד שהם אצלי, יעשו עצרת'.

ב. סוכות ושמיני עצרת – שני חגים צמודים:

לעומת הדברים הנ"ל, דנים חכמים בשאלה זו במסכת סוכה (מ"ז, ע"א) ומוצאים כמה דברים המצביעים על כך שאלו שני חגים שונים, וחז"ל קבעו להם סימן בראשי תיבות פז"ר קש"ב, וזה פשר הסימן:

א. "פיס בפני עצמו" – שבכל קרבנות הפרים בסוכות לא היו מטילים פיס (=גורל) איזה משמר יקריב באיזה יום, ואילו בפר (היחידי) של שמיני עצרת מפייסין עליו.

ב. "זמן בפני עצמו" – שכן מברכים בו "שהחיינו" בקידוש החג- ולא כמו בפסח שבו ביום חג השני אין מברכים שהחיינו.

ג. "רגל בפני עצמו" – כי אין יושבים בו בסוכה ואין נוטלים לולב. .

ד. "קרבן לעצמו" – כי מקריבים בו רק פר אחד, ולא כסדר הקורבנות, שהקריבו בסוכות.

ה. "שירה בפני עצמה" – לפי מסכת "סופרים" (פי"ט, ה"ב) היה שיר זה הפרק "למנצח על השמינית" (תהלים י"ב), ואותו היו הלוויים אומרים בשמיני עצרת בבית המקדש.

ו. "ברכה לעצמו" – שכן מברכים בו את המלך, כפי שנאמר (מלכים א', ח', י): "ביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך". ויש אומרים שב"ברכה לעצמו" הכוונה לכך, שאומרים בתפילה "יום שמיני העצרת החג הזה", אף על פי שבתורה לא מצאנו את הכינוי "חג" לשמיני עצרת.

שישה עניינים אלו מצביעים על כך שיש הבדל ברור בין חג הסוכות ושמיני עצרת, ואם כן: מהו הקשר שבין סוכות ושמיני עצרת ולמה הם צמודים זה לזה?

המשמעות האוניברסאלית של חג הסוכות

נראה לנסות ולענות על שתי השאלות שהעלנו מתוך דבריו של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל בספרו מקור חיים, (רבה הראשי של תל אביב בעבר) וכן מתוך דבריו של יוסף אגור מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן, הדן בכך במאמרו: על ייחודו של חג הסוכות ( בר אילן, דף שבועי, מספר 152, שבת סוכות, תשנ"ז):

לחג הסוכות ישנה משמעות לאומית, הוא זיכרון ליציאת מצריים ולנדודי בני ישראל במדבר, יש לו משמעות חקלאית, הוא חג האסיף, אולם בנוסף לכך יש לו משמעות אוניברסאלית כלל עולמית, משמעות של שלום כלל עולמי בין עמי העולם. אך מהיכן אנו לומדים זאת?

מסביר הרב חיים דוד הלוי שאנו רואים משמעות זו בהפטרת החג הראשון של סוכות אשר תחילתה במלחמה הגדולה שעתידים הגויים, ואף אנשי יהודה לעשות עם ירושלים, המשכה בהתערבות הקב"ה לעזרת ירושלים וסופה בהכרת הגויים את הקב"ה: 'והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות' (זכריה, י"ד, ט"ז).

אפשר להוסיף לכך, שרואים ביטוי לאוניברסליות של החג בבקשת המים שיש בו, שהיא אינה משרתת רק את ישראל, אלא את העולם כולו, וכך בהקרבת הקורבנות שיש בו, שבעים קורבנות כנגד שבעים אומות העולם.

פן נוסף מביא הרב והוא שעל פי דעת חכמי הקבלה, שמלחמת גוג ומגוג תתרחש במהלך חול המועד של סוכות, ולאחריה הקב"ה ידרוש מכלל העמים לעלות שנה בשנה בסוכות לבית המקדש בירושלים. אותם עמים שלא יעלו, הקב"ה עצמו יפרע מהם ובסופה של תקופה זו האנושות כולה תתאחד תחת ההכרה בקב"ה.

יוצא אם כן, שחזון עתידי זה, הגם שקודמת לו מלחמה, תכליתו הוא השלום: לא עוד 'עשיו שונא ליעקב', לא עוד מלחמות דת ופולמוסים, אלא אחווה כלל אנושית שמהותה הכרת ועבודת ה'.

שמיני עצרת יום השלום

מתוך הסתכלות זו אפשר לנסות ולהסביר את משמעותו של חג שמיני עצרת: תקופת סוכות עתידה להיות עת מלחמה שסופה שלום כלל עולמי, היום הראשון לשלום ולברית שיכרתו כלל עמי העולם עם הקב"ה, הוא יום שמיני עצרת. נוסף על כך, היום שיקבע כזיכרון לברית המחודשת שבין כלל העמים והאנושות ובין הקב"ה, הוא יום שמיני עצרת.

בדומה לשבועות המציין את בריתו של העם היהודי עם הקב"ה, גם שמיני עצרת מבטא ברית עם הקב"ה, אלא שברית זו אינה ייחודית לעם ישראל אלא היא ברית של כלל אנושית עם הקב"ה. אבל ישנו הבדל: בעוד ששבועות הוא חג היסטורי, משמע מציין את הברית עם הקב"ה התרחשה בעבר, שמיני עצרת הוא חג עתידי, שהרי הברית המדוברת עתידה להיחתם ביום זה, וברית זו היא משמעותו של החג.

ציינו את דברי הגמרא שהקורבנות בחג הסוכות הן כנגד שבעים אומות העולם:

אמר ר' אלעזר: הני (=אלו) שבעים פרים (שמקריבים בחג הסוכות) כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי (בשמיני עצרת מקריבים פר אחד) למה? כנגד אומה יחידה; משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה; ליום אחרון אמר לאוהבו: עשו לי סעודה קטנה, כדי שאיהנה ממך (סוכה נ"ה, ב).

כוונת הגמרא היא שביום הראשון של חג הסוכות מקריבים במקדש 13 פרים, ובכול יום שעובר יורד מספרם עד שביום השביעי מקריבים שבע פרים, וכך יוצא שבסך הכול במהלך החג מקריבים שבעים קורבנות פרים. דבר זה מתייחס ותואם למציאות העכשווית בה האומות מפורדות בחילוקי דעות ודתות, ולכן יש קרבן נפרד לכל אומה ולכל עם ודת.

שמיני עצרת מבטא שינוי עתידי בעולם: לעתיד לבוא כל האומות יהיו מאוחדות תחת ההכרה בקב"ה, ומצב זה גם מקבל ביטוי בקורבנות שמוקרבים בו: קרבן אחד שהוא עבור האנושות המאוחדת יחדיו.

מתוך ראיה זו גם אפשר לתת הסבר לקשר שבין סוכות ושמיני עצרת: אם נסתכל בשינוי המתואר שחל בעולם כתהליך, נראה שתחילתו, וסופו, המלחמה והשלום העולמי, הם הפוכים זה לזה אבל הם בנויים זה על זה, ושמיני עצרת כחג השלום העולמי אינו יכול להופיע במציאות ללא ימי המלחמה בסוכות, ולכן הם שונים אך קרובים. אפשר לראות גם בשם החג ביטוי לכך שהוא שמיני, משמע הוא מתבסס ובנוי על שבעת הימים לפניו.

אם כן, שאלנו מהי משמעותו של חג שמיני עצרת ומהו הקשר שבינו ובין חג הסוכות? וראינו כי לחג יש משמעות עתידית בו כלל עמי העולם יקבלו עליהם את ההכרה בקב"ה, ויום זה יקבע כיום הזיכרון לקבלה זו. מכך הבנו גם את הקשר שבינו ובין חג הסוכות: סוכות הוא הבסיס לברית זו ובו יגלה הקב"ה את גבורתו וכוחו על עמי העולם, גילוי שיוביל לברית בשמיני עצרת.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן