מוטי מלכא

שתי מצוות פותחות את פרשת כי תבוא: מקרא ביכורים ווידוי מעשרות. את שתי המצוות צריך האדם לומר בפיו, אך הן נבדלות בעוצמת הקול של אומרן.

התורה מצווה שלא להלין את התלוי על העץ, וכותבת לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ… כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, אך מהי הקללה בכך? ומדוע שלא לפרסם את מעשי החוטא? על כך בדברי הבכור שור.

התורה מצווה: 'וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ..' אך מיהו אותו אדם ומהו חטאו? נעמוד על דברי חכמים בהבנת המצווה.

עם הכניסה לארץ ישראל עתיד העם לבוא במגע עם יושביה, והתורה שמה לב לצורך להזהיר את בני ישראל מפני מפגש זה: לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, אך שונה האזהרה כאן מזו שמופיעה בספר ויקרא.

מצווה התורה למנות שופטים ושוטרים על עם ישראל: שפטים ושוטרים תתן לך, ובעל כלי יקר מוצא במילים ונוסח הציווי הנהגות רלוונטיות גם לימינו היום.

מצווה משה את ישראל שלא לעשות 'ככל אשר אנחנו עושים פה היום', אך הפרשנים נחלקו בשאלה על איזו תקופה מדובר? נעיין בדברי שלושה מהראשונים על הפסוק.

אוסרת התורה לפגוע בגוף כחלק התהליך האבל, ופותחת את הציווי במילים: בנים אתם לה' אלוהיכם, ושואל הבכור שור איך מסבירות המילים את מהות האיסור?

אומר משה לבני ישראל לגבי עמי הארץ: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, אך האם באמת בני ישראל לא יוכלו לנצחם מהר למרות הבטחת ה'? הבכור שור מוצא רעיון חינוכי בדברים.

שמע ישראל היא מהחלקים המרכזים של התפילה, ובכל יום מצווים אנו לקרא פסוק זה פעמיים, אך כיצד יש להבין את הפסוק ואת הציווי שהוא מבטא?

כחלק מהאיסור להילחם עימם ונתינת נחלת עולם לבני לוט ואדום, מספרת לנו התורה על ההיסטוריה הצבאית של עמים אלו, אך מה הטעם הסיפור זה? מה יש לנו ללמוד מהתיאור?

בפרשת דברים מזכיר משה לבני ישראל שכאשר ביקש למנות שופטים – 'וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם', דבר שנעשה הרבה לפני מינוי יהושע. קידמה זו מלמדת על חשיבותה של החברה בעם ישראל.

התורה מצווה על ערי מקלט – ערים אליהם יוכל הרוצח לברוח לפני משפטו בכדי שלא ייהרג בידי גואל הדם, ושאליהם רוצח בשגגה גולה.