שופטים ושוטרים תיתן לך

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (דברים, ט"ז, י"ח)

הפסוק הפותח את פרשת שופטים עורר שתי שאלות אצל בעל הכלי יקר שאותן הוא מציין במפורש:

היה לו לומר: ושפטו אותך, כי מלת אותך תבא במקום תתן לך, ובמקום: ושפטו, הווה ליה למימר: וישפטו כי ושפטו אינו ציווי כי אם הודעת דברים שכך יהיה.

א. אם פתחה התורה במילים תתן לך היה נכון להמשיך בחלקו השני של הפסוק בנוסח הממשיך אמירה זו: ושפטו אותך ולא ושפטו את העם.

ב. הפסוק ממשיך ומדבר על השופטים ואומר: ושפטו את העם, אך אם הפסוק בא לצוות על השופטים שישפטו צדק, נוסח הפסוק היה צריך להיות וישפטו את העם, בלשון ציווי.

שאלה נוספת העולה מפירושו של הרב, ובה גם עסקו פרשנים נוספים, מתייחסת לשאלה: למי מכוון הפסוק? למי פונה התורה באומרה: תיתן לך?

תשובת הכלי יקר לשאלות אלו מופנה את בני דורו, אך גם בימינו נראה שיש בה צורך:

פסוק זה ציווי למי שיש ספק בידו למנות דיינים שימנה אותם על מנת שיהיו דיינים ולא יחניפו אפילו לזה הממנה אותם וז״ש תתן לך על עצמך…

המילה לך המופיעה בהקשר למינוי השופטים מכוונת אל אותם בעלי שררה הממנים את השופטים והשוטרים, ומצווה אותם למנות דיינים עצמאיים שלא 'יחזירו' טובה למי שמינה אותם. משום כך מצווה התורה לך – תיתנו דיין עליכם, שאותם דיינים יהיו ישרים מספיק בשביל לשפוט גם אתכם למרות שמיניתם אותם.

מצב זה יש לו השלכה על כלל העם, וכך ממשיך הרב:

ונמשך בזה בקל וחומר: שישפטו את כל העם משפט צדק. כי אם לא יחניפו גם לך – קל וחומר לכל העם, לכך אמר ושפטו לשון הודעת דברים לומר שכך יהיה בוודאי בקל וחומר.

כאשר היושרה והאמת מכוונים את השופט עד שאינו מוכן לשאת פנים למכובדים שבעם שמינו אותם, ברור שאת אותה יושרה הוא יחיל גם על שאר העם וכך יגיע המצב שבו: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. ראוי וחשוב למצוא ולמנות שופט שישפוט צדק, אך נראה חשוב מכך הוא לייצר הנהגה שמסוגלת לבחור בשופטים מסוג זה  – עם כל ההשלכות שיכולות לנבוע מכך.