יהודה גובני

הדפס יעקב  מגולל את האבן  הכבדה  מעל פי הבאר, להשקות  את צאן לבן. "ויגל את האבן  מעל פי הבאר וישק

איך מבטאים את הכ"ף ב'ברכות השחר' וב'ברכות הנהנין' וב'ברכת המזון'? ברכות יעקב לבניו ועוד דוגמאות, מקראיות מספקות הזדמנות לחדד ולהבדיל…

להיאסף.. פעמיים מוזכר בפרשתנו הפועל 'להיאסף'-ושניהם בהקשר המשפחתי,בהבדל ניכר של חיים ושל הפרידה מהם. יעקב אבינו מזמין את בניו בפעם

המון בכי יעקב בוכה.עשיו בוכה.רחל בוכה.יוסף בוכה. כמה בכי.אני קורא והלחלוחית צפה בעיניי.זה הבכי האנושי,הבכי האישי,הבכי האמיתי.הבוכים כבני אדם,בשר ודם.

לקום ולהתקומם אברהם אבינו קם מעל פני מתו,ככתוב: 'ויקם מעל פני מותו' מכאן ,בעברית בת ימינו, הביטוי 'לקום מהשבעה'. הקימה

מים לים יהודה גובני, מורה ואיש קהילה.  לעילוי נשמת אליהו בן מזל מזל בת נזמה מרדכי בן רחל ניצבים ה י ו ם!   "היום, כאן

האמיר…האמרת…   ההדדיות  במיטבה. את השם 'האמרת' – והוא 'האמיר' אותך. להאמיר-לרומם, לשאת, להרים, להעלות- כנראה מהמילה 'אמיר', ענפי הצמרת

לעילוי נשמת אליהו בן מזל מזל בת נזמה מרדכי בן רחל מים לים יהודה גובני, מורה ואיש קהילה.  לא  תשיך…לא תאחר…לא תביא…לא…לא…לא..   זו לשון  נוקבת,

בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם   הבנים בולטים בלשון  התנ"ך מראשיתו עד סופו. לא ילדים, לא קטנים, לא תינוקות, לא פעוטות-

מה ל'חרב היונה' וליונת השלום? מה ל'עיר היונה'  וליונים בארובותיהן? ואיך כל זה  מתקשר בהפטרתנו בפסוק הנקמה והנחמה 'והאכלתי את

וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי אני אוהב את הביטוי הזה: "ארבעים יום וארבעים