אבי כהן סקלי
אדוני הארץ
בשנות השמיטה והיובל – כולם שווים, אין "אדון הארץ". כולם באותו פסוק – אתה, עבדך, אמתך, שכירך, תושבך ואפילו בהמתך.
בשנות השמיטה והיובל – כולם שווים, אין "אדון הארץ". כולם באותו פסוק – אתה, עבדך, אמתך, שכירך, תושבך ואפילו בהמתך.
בסיום ספר ויקרא, לפני היציאה למדבר, לפני היציאה למדבר, הקב"ה מציג את שתי חלופות לפני עם ישראל: ללכת בדרך התורה או חלילה לבחור בדרך אחרת.
יסוד עצום מלמד אותנו הרש"ר הירש: צדק יכול להתקיים רק מתוך חירות אמיתית – כזו הנובעת כוח ה' המעניקה לעולם. הכופר בחירות זו לא מדבר על צדק, אלא על כפייה.
בפתח הפרשה שואל רש"י שאלה ידועה: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" כלומר, מדוע דווקא במצוות השמיטה הוזכר באופן פרטני שהיא נאמרה למשה בהר סיני?
מדוע מקשרת התורה בין איסור הונאת דברים – לא תונו, ובין יראת ה'? ננסה לעמוד על הקשר שבין שני ציוויים אלו ומתוך כך להסביר את מהות האיסור.
בפרשת בהר מצווה אותנו התורה ציווי השמש בסיס ליחסים בין אדם לחברו: "אל תונו איש את אחיו", מהי משמעותו? ומה משמעות כפילת הציווי בפרשה?
התורה מצווה על קדושת הכוהנים המתבטאת בשלושה מישורים: נישואים, היטמאות למת, מומים גופניים. ננסה להבין מהם איסורים אלו.
מציאות חברתית הנוגדת את הכתוב בתורה מביאה למצב של אנרכיה בו החזק שולט ובו יש מקום לתאוות נקם, במצב זה מה יהיה על החיים?
התורה מצווה שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען. ציווי זה וניסוחו הביא את הכלי יקר לעסוק בנושא הסכנה הטמונה בקיום היהודי בגולה.
התורה מצווה ואוסרת בפרשת קדושים על עשיית כלאיים -הן בבעלי החיים והן בלבוש. אך מדוע נאסרו הכלאיים ומה הדינים המיוחדים להם?
פרשת קדושים מזכירה מאוד את פרשת משפטים- שתיהן מלאות בציוויים שבין אדם לחברו. אך מדוע לא נאמרו הפרשיות יחד ומה מקומה של קדושים כאן?
פרשת אחרי מות עוסקת בין היתר בעבודת יום הכיפורים, ובתוך כך מצווה על שילוח השעיר לעזאזל המדברה, ציווי שעורר קושי גדול במציאת טעמו.