מוטי מלכא
לאסור בשר תאווה
בפרשת אחרי מות אוסרת התורה על בני ישראל לשחוט ולאכול מחוץ למשכן, איסור המוסבר בפסוקים ברצון למנוע מבני ישראל לזבוח בכל מקום שירצו, אך למה?
בפרשת אחרי מות אוסרת התורה על בני ישראל לשחוט ולאכול מחוץ למשכן, איסור המוסבר בפסוקים ברצון למנוע מבני ישראל לזבוח בכל מקום שירצו, אך למה?
פרשת אחרי מות עוסקת בין היתר בעבודת יום הכיפורים, ובתוך כך מצווה על שילוח השעיר לעזאזל המדברה, ציווי שעורר קושי גדול במציאת טעמו.
המוטיב של "קדושים תהיו" חוזר על עצמו כמה פעמים באופנים שונים לאורך כל הפרשה, ומשמש מסגרת הכללית לפרשה כולה, וננסה לעמוד על משמעותו.
בפרשת מצורע אנו לומדים על דרכי הטהרה של המצורע. ננסה לעמוד על הפעולות שעושה הכהן ביום הראשון לטהרה, ובאילו כלים משתמש הכהן בטהרה זו?
מי שביקש לקרוא על אדם אחר "טמא" ולטנף את שמו הטוב, סופו שהוא עצמו יידרש לשבת בודד מחוץ למחנה ישראל ולקרוא על עצמו: אני הטמא, אני ולא אחר.
ישנם אירועים, שדיבור עליהם הוא בלתי אפשרי. שכן דיבור כרוך בצמצום, הוא דורש לקחת עולם רחב ועשיר של רעיונות ולצמצם אותו למלים, משפטים ופסקאות.
קרבנות החטאת המובאים ביום השמיני מעוררים קושי – אם אהרון מקריב חטאת על מנת לכפר בעדו ובעד העם, מדוע יש צורך שהעם יביא קורבן נוסף לכפר בעדם?
פרשת שמיני עוסקת בין היתר בדיני טומאה וטהרה, במאכלות האסורים והמותרים ובסימנים השונים שעל פיהם ניתן להבדיל ביניהם.
שכינה בעם ישראל מופיעה לא כאשר כל אחד מנסה את כוחו, אלא רק בחיבוק משותף, בחיבורים, בהבנה שאי אפשר לבד, רק כאשר – "שבת אחים גם יחד".
מדוע הכפילות בהזכרת קרבן העולה, "זאת תורת העולה, היא העולה", הייתה יכולה התורה לרשום בקיצור "זאת תורת העולה על המזבח כל הלילה" ?
פרשת צו מספרת התורה על שבעת ימי המילואים שבהם הוקדש המשכן. ננסה לברר שאלות העולות מהפסוקים כגון: מתי היו ימי המילואים? ומה נעשה בהם?
שלוש פעמים נכתב שהאש תוקד על המזבח מבוקר עד בוקר, ועל כך מוסיפה התורה פעמיים שהאש לא תכבה. לכאורה, הדבר מיותר! ננסה לעמוד על משמעות הציווי.