פרשת בהר

בפתח הפרשה שואל רש"י שאלה ידועה: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" כלומר, מדוע דווקא במצוות השמיטה הוזכר באופן פרטני שהיא נאמרה למשה בהר סיני?

מדוע מקשרת התורה בין איסור הונאת דברים – לא תונו, ובין יראת ה'? ננסה לעמוד על הקשר שבין שני ציוויים אלו ומתוך כך להסביר את מהות האיסור.

בפרשת בהר מצווה אותנו התורה ציווי השמש בסיס ליחסים בין אדם לחברו: "אל תונו איש את אחיו", מהי משמעותו? ומה משמעות כפילת הציווי בפרשה?

מצווה התורה כי במקרה בו נמכר אדם מישראל לגר תושב , יש חובה לגאול אותו ולקנות אותו מיד אדונו הגוי. בעל הכלי יקר מוצא הכוונה חינוכית בציווי.

פעמיים בפרשה מדגישה התורה כי בני ישראל הם עבדי ה' ולכן היחס אליהם שונה מהיחס לעבד אחר , עד שאמרו חז"ל: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.