וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ: לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת יְהֹוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ: (דברים י, י"ב)

קושי גדול מעוררת הפתיחה של דברי משה- מה ה' אלוקיך שואל מעמך? התחושה שעולה היא שמשה למעשה שואל: כמה קשה כבר מה שהקב"ה רוצה מאתנו, הרי מדובר 'רק' שנירא מפניו, נלך בדרכיו, נאהב אותו, נעבוד אותו ונקיים את מצוותיו… אך האם באמת משימה זו היא כל כך קלה? אם התשובה היא כן- אז כיצד מגיעים לכך? ואם לא- מדוע משה מציג אותה כך?

אם נחלק את הדרישה שמציג משה, היא מורכבת מעצם קיום המצוות וממידת הקושי לקיים אותן, ומכיוון שהתורה דורשת זאת אז כנראה שהיא ניתנת להשגה, ולכן נשאלת השאלה כיצד מגיעים לרמה זו?  נראה שהתשובה הבסיסית ביותר לכך היא חינוך, ובדגש על חינוך עצמי.

אם נסתכל על דברי משה בתחילת הפרשה: והיה עקב תשמעו את המשפטים…  רש"י , בעקבות המדרש בתנחומא, מסביר זאת כך: 

והיה עקב תשמעון. אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ה' וגו'. ישמור לך הבטחתו: 

רש"י מסביר כי הקב"ה אומר לישראל: אם תקיימו את המצוות שאדם דש אותן בעקביו – אז תזכו שאני, הקב"ה,  אשמור לכם את הברית. בתוך דברי רש"י אפשר למצוא שני צדדים שמתקשרים לעניין החינוך:

הראשון הוא חשיבותם של הדברים הקטנים – אם אדם ילך ברחוב ויראה שטר של 100 שקל הוא לא ידרוך עליו, הוא יעצור וירים אותו וזאת משום שהאדם דורך או דש על הדברים שלא נראה לו שיש להם חשיבות. כך גם המצוות  אליהן רש"י מתכוון, אלו הן מצוות שנראות לאדם כקלות וזניחות, הן לא מצוות גדולות שצריך להקפיד עליהן, ולכן יש נטייה לזלזל בהן ולוותר עליהן. משום כך אומר רש"י- אם תגיעו לדרגה שתראו את כל המצוות ככלל , כיחידה אחת וללא הפרש ביניהן, אם לא תזלזלו במה שנראה לא חשוב –אז תזכו לברכת ה'.

הצד השני בהבנת דברי רש"י הוא חשיבותה של העקביות-  לעקב ולכף הרגל יש פעולה אחת עיקרית – להתקדם אחרי הרגל השנייה, רגל ימין עושה צעד ושמאל תעשה צעד, שמאל עשתה צעד  וימין תעשה צעד. . . וכך הלאה- כל רגל צועדת בעקביות אחרי הרגל השנייה. וזו הבחינה השנייה- כאשר עם ישראל תעשו את המצוות  הללו שנראות קלות בעקביות,  וללא הפסקה אז הקב"ה ישמור לכם את הברית.

ועכשיו ננסה לחבר את הדברים האלו של רש"י עם העניין של החינוך כדי להבין איך מגיעים למדרגה עליה משה רבינו מדבר:

לחינוך יש כמה מרכיבים או שלבים– השלב הראשון הוא קודם כל הרצון ללמוד ואם אין את הרצון אזי צריך לפתח אותו באדם: אני רוצה ללמוד לשחק כדורסל, ולמרות שאין לי מושג איך – אני עדיין רוצה לעשות זאת.  השלב השני יהיה לבדוק מה מרכיב את מה שאני רוצה ללמוד– מה החוקים של המשחק, מה הטכניקה שצריך כדי לכדרר, מה הטכניקה שצריך כדי לקלוע לסל וכו'.. בשלב השלישי אני אצטרך להתאמן על כל המרכיבים והטכניקות האלו כדי שאני אוכל באמת לשחק. והאימון הזה צריך להיות עקבי אם אני רוצה שהוא יהיה אפקטיבי.

אותם שלבים רואים גם בדברי משה: רובה של הפרשה עוסק בדברים שהקב"ה היטיב עם עם ישראל-  הוציא אותם ממצרים, דאג להם במדבר, הביא אותם לארץ וכו'. ואז מבטיח מה השכר שיקבלו תמורת קיום המצוות ולעומת זאת הוא מזהיר מפני עונש במידה ולא יקיימו את המצוות.  כך בעצם מכניס משה בעם את הרצון לעבוד את הקב"ה– אם מתוך הכרת הטוב, אם מתוך הרצון לשכר ואם מתוך הפחד מפני העונש.

לאחר שקיים הרצון אז לשים לב לדברים הקטנים– עבודת ה' מורכבת מהרבה הרבה מצוות קטנות. ויש צורך להתייחס אליהן, ולא לבטל אותן בגלל חוסר חשיבות. וכאשר מקיימים אותן בעקביות הן נהפכות כבר לטבע שני באדם וכך הוא זוכה לקיים את המצוות ועדיין לחוש שהן בבחינת- 'מה ה' מבקש' …

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.