הראני נא את כבודך

משה בפרשת כי תשא מבקש בקשה שאמורה לגרום לנו לשאלות רבות:

וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ. (שמות, ל"ג, י"ח)

וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. (שמות, ל"ג, כ)

בקשתו של משה היא לראות את הקב"ה, בקשה שנראית עוד יותר מפליאה במיוחד כיום כאשר אנו מאמינים כי אין לקב"ה לא גוף ולא דמות הגוף. כיצד יכול היה משה לבקש דבר זה?

ברעיון חכם ששמעתי יש ניסיון לראות דבר עמוק מאוד, ואולי אף סוג של עדיפות שלנו על פני משה. לבקשת ו של משה עונה הקב"ה למשה כך:

ויאמר: לא תוכל לראות פני, כי לא יראני האדם וחי…והסירותי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו.

כאדם וכבן אנוש אנו לא יכולים לראות את הקב"ה, וזאת בלי להיכנס לבעייתיות האמירה הזו. אולם לא רק אותו איננו יכולים לראות, אלא גם לא נוכל לראות את פניו – את העתיד שהוא צופה ויודע, ולא נוכל לראות או "לחזות" את הרצון שלו ואת דרישתו מאיתנו באותו עתיד.

לעומת זאת את ה – אחורי, נוכל וחובה עלינו לראות – ההיסטוריה פרושה לפנינו, תהליכים שלמים שהתרחשו לאורך מאות שנים אנו רואים היום ובתוכם חובה עלינו למצוא את טביעת האצבע של הקב"ה, את אחריו, ומתוכם למצוא אולי את החינוך שכל כך היה חסר לישראל על אף התגלותם. וכך גם בחיים הפרטיים – לא לחיות בעבר, אבל לא לפחד להסתכל עליו לעיתים ולנסות וללמוד היכן בעתיד לא ליפול.