בני ישראל מגיעים למדבר סיני אל מול ההר עליו עתידה להינתן להם התורה, ועולה השאלה: מדוע לא ניתנה התורה בארץ ישראל או במצרים? מדוע היא ניתנת דווקא במדבר? המדרשים מציגים כמה תשובות לכך: בדימסיון [מקום הפקר] של עולם ניתנה להם תורה לישראל. שאילו ניתנה בארץ ישראל, [היו] בני ארץ ישראל אומרין: שלנו היא. ואילו ניתנה במקום אחר, היו בני אותו מקום אומרין: שלנו היא. לפיכך ניתנה להם בדימסיון של עולם- שכל הרוצה לטול, יבוא ויטול (מכילתא דרשב"י). התורה אינה שייכת לקבוצה מסוימת, ולא לאנשים מסוימים, היא של כולם- הן בחיוביה והן בזכויותיה, וכול הרוצה לקחת בה חלק מוזמן.

נוסח אחר של מדרש זה מעמיד בצורה ברורה את עם ישראל מול אומות העולם, וגם בעמידה זו לישראל אין בעלות יחידה על התורה: ניתנה תורה בדימוס , במקום הפקר, שאילו ניתנה בארץ ישראל, היו אומרים לאומות העולם: אין לכם חלק בה. לפיכך ניתנה בדימוס פרהסיא, במקום הפקר- וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל (מכילתא).  עם ישראל קיבל את התורה והוא מחויב ללכת בדרכה, אך היא אינה זכות בלעדית שלו, וכשם שהקב"ה הוא שליטו של עולם, כך גם דבריו פתוחים בפני כלל העולם- וכל הרוצה ליטול מוזמן.