השאלה הגדולה של סיפור הברכות היא כנראה: כיצד להתייחס למעשהו של יעקב? האם נכון להגיד כי גנב את הברכה או שמא תיקן עיוות שעמד להיווצר ע"י יצחק (בשל עיוורונו)?
הסבר רבי יעקב אבוחצירא: יצחק לא ידע למי מגיעה הברכה
רבי יעקב אבוחצירא, (תקס"ו – כ בטבת תר"מ; 1805 – 4 בינואר 1880) מגדולי רבני מרוקו, ידוע בתואר 'אביר יעקב' וסבו של הבבא סאלי, מסביר כי יצחק לא ידע למי מבניו מגיעה הברכה ולכן בחר בדרך שנקט בה: שואל הרב מה היה ליצחק לשלוח את עשיו לשדה לצוד? אלא שכוונתו הייתה שבכך ינתן זמן ליעקב לעשות את שלו, אם יצליח יעקב- מגיעות הברכות לו, ואם לא- הברכות מגיעות לעשיו. לכן בסופו של דבר, כאשר גילה שיעקב זכה בהן אמר: גם ברוך יהיה (בראשית, כ"ז, ל"ג) – כעת ידע יצחק שהברכות מגיעות ליעקב.
ברכות יצחק
לעומת זאת הרב י. יעקובסון מציג בספרו 'בינה במקרא' הסתכלות אחרת, ולפיה יעקב גנב את הברכות, ולא רק זאת אלא שלא הוא ולא רבקה הבינו את כוונתו האמתית של יצחק:
המקרא עצמו מעיד על יעקב באומרו:
ויאמר בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך (בראשית, כ"ז, ל"ה),
ומתוך הסתכלות על שתי הפעמים שברך יצחק את יעקב מגיעים למסקנה כי בפעם הראשונה הברכה באמת כוונה דווקא לעשיו:
ויתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ… הוה גביר לאחיך, וישתחו לך בני אמך… (בראשית, כ"ז, כ"ח – כ"ט)
בברכה זו מובטחים ליעקב הצלחה, עושר, שפע בחקלאות ושררה, אך לא נמצא שום רמז לברכת אברהם את ארץ ישראל. הברכה לעשיו- כאשר ידע בוודאות שזהו עשיו, היא ברכה חומרית גם כן:
…הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמים מעל, ועל חרבך תחיה… (בראשית, כ"ז, ל"ט – מ')
יצחק ברך בתודעתו את עשיו פעמיים (פעם אחת מזה הוא ברך את יעקב למעשה), ובשתי הפעמים הוא נותן לו ברכה חומרית.
ברכת אברהם: הברכה שניתנה ליעקב לפני צאתו
לעומת זאת כאשר בוחנים את הברכה שניתנה ליעקב לפני צאתו מתגלה משהו אחר:
וא-ל שדי יברך אותך ויפרך וירבך, והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם.. (בראשית, כ"ח, ג' – ד')
בברכה זו מצויה ההבטחה על הארץ ומוזכרת בה ברכת אברהם, בברכה זו למעשה יש את מתן הייעוד לעתיד- יעוד שהחל באברהם ועתיד להמשיך בבני יעקב. בברכה זו ישנו שימוש בשם שדי, בעוד שבברכות הקודמות היה השם 'א-לוהים' בשימוש- אם בכלל. שנית יש בברכה הזכרה של הבטחה לארץ. ושלישית ישנו קישור לברכה שהובטחה לאברהם. ההבדל בין שתי הברכות לא הובן לרבקה, ולכן שלחה את יעקב לקחת ברכה שלא הייתה שלו. (הסבר זה מובא אצל בעל השפת אמת על התורה ופרופ' נחמה ליבוביץ)
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.



