פרשת השבוע לקריאה

 

מהי פרשת השבוע?

פרשת השבוע היא אחת מחמישים וארבע היחידות שהתורה מחולקת להן לצורך הקריאה בציבור. בכל שבת קוראים בבית הכנסת פרשה אחת (או שתיים, תלוי בלוח השנה), לפי הסדר, ובמשך שנה אחת משלימים את קריאת כל התורה.

התורה מחולקת כיום ל-54 פרשות, אולם בימי עבר היו חלוקות שונות של פרשות. דוגמא לכך מובאת בזוהר המונה חמישים פרשות בתורה:

אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַּדִּיקִים וְגו'. הַנְּשָׁמָה פּוֹתַחַת וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמָּא נִתְעַסְּקוּ בְּנ' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלא נִתְעַסְּקוּ לִשְׁמָהּ, שָׂכָר יִשׁ לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא יִכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם… (זהר, פרשת וירא, י"א, קצ"ג)  

[בהמשך הדברים עולה השאלה תוך מתן תשובה דרך פלפול: והָא (תנינן) יַתִּיר אִנּוּן פָּרָשִׁיּוֹת נ"ג הֲווּ? אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ חֲמִשָּׁה סְפָרִים הֵם בַּתּוֹרָה וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִכְלָלִים עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם חֲשׁוֹב עֲשָׂרָה בְּכָל חַד מִנְּהוֹן הוּא חֲמִשִּׁים.]

עוד דוגמה היא דברי רב סעדיה גאון בסידורו, שם הוא מונה 53 פרשות בתורה, משום שבימיו פרשות ניצבים וילך היו פרשה אחת. (להרחבה אפשר לקרא את מאמרו של רחמים שר שלום: הקריאה בתורה במחזור השנתי: המנהגים שקדמו למנהג האחיד, המעיין, ניסן תשפ"א, לחץ כאן לקריאת המאמר)

הרמב"ם מתאר את סדר המחזור ואת נקודת ההתחלה שלו:

הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת. מַתְחִילִין בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת וְקוֹרִין בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית. בַּשְּׁנִיָּה אֵלֶּה תּוֹלְדֹת. בַּשְּׁלִישִׁית וַיֹּאמֶר יְיָ׳ אֶל אַבְרָם. וְקוֹרְאִין וְהוֹלְכִין עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה עַד שֶׁגּוֹמְרִין אֶת הַתּוֹרָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. (רמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפיים, י"ג, א')

כל פרשה נקראת על שם המילה הבולטת או המילים הראשונות שבה: "בראשית", "נח", "לך לך" וכן הלאה. בשבת קוראים את הפרשה כולה, ובימים אחרים בשבוע קוראים רק את תחילתה, כפי שיתבאר להלן.

מי תיקן את קריאת התורה בציבור?

לפי מסורת חז"ל, את הקריאה בתורה בשבת, בשני ובחמישי תיקן משה רבנו, ועזרא הסופר הוסיף עליה תקנות. בתורה עצמה נזכרת מצווה של קריאה פומבית אחת לשבע שנים, מצוות הקהל.

מצוות הקהל היא קריאה בתורה לפני כל העם, במועד קבוע אחת לשבע שנים:

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כׇל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּאׇזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (דברים ל"א, י'-י"ב)

הקריאה השבועית אינה מפורשת בתורה, והגמרא מביאה ברייתא הדורשת את הפסוק: "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם" (שמות ט"ו, כ"ב), ולפיה "דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה", וממשיכה:

כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה, נִלְאוּ, עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְתִיקְּנוּ לָהֶם שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּשַּׁבָּת, וּמַפְסִיקִין בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי, וּמַפְסִיקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין עֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָלִינוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה. (בבלי, בבא קמא פ"ב ע"א)

הרמב"ם מייחס את התקנה למשה רבנו בשמו, ומפרט את מה שהוסיף עזרא:

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶם לִישְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בָּרַבִּים בְּשַׁבָּת וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בְּשַׁחֲרִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁהוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא שְׁמִיעַת תּוֹרָה. וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כֵּן בְּמִנְחָה בְּכָל שַׁבָּת מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְגַם הוּא תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם וְלֹא יִקְרְאוּ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים. (רמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפיים, י"ב, א')

לצד הקריאה השבועית נזכרת גם קריאה בענייני המועדים. הגמרא דורשת את הפסוק "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל": "מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין אוֹתָן כׇּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ", ומביאה ברייתא: "מֹשֶׁה תִּיקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם" (בבלי, מגילה ל"ב ע"א).

מה הוסיף עזרא הסופר לקריאת התורה?

עזרא הסופר, בימי שיבת ציון, ערך קריאה פומבית גדולה בתורה, ולפי חז"ל תיקן כמה תקנות בסדר הקריאה: קריאה במנחה של שבת, שלושה קרואים ועשרה פסוקים בשני ובחמישי, ותרגום הפסוקים לשפת העם.

ספר נחמיה מתאר את הקריאה שערך עזרא לפני כל העם, בראש חודש השביעי:

וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה. (נחמיה ח', ב'-ג')

בהמשך התיאור נאמר: "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח', ח'). הגמרא דורשת את הפסוק על מרכיבי הקריאה:

״וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים״, זֶה מִקְרָא; ״מְפוֹרָשׁ״, זֶה תַּרְגּוּם; ״וְשׂוֹם שֶׂכֶל״, אֵלּוּ הַפְּסוּקִין; ״וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״, אֵלּוּ פִּיסְקֵי טְעָמִים, וְאָמְרִי לַהּ, אֵלּוּ הַמָּסוֹרֹת. (בבלי, מגילה ג' ע"א)

על התרגום כותב הרמב"ם: "מִימוֹת עֶזְרָא נָהֲגוּ שֶׁיְּהֵא שָׁם תֻּרְגְּמָן מְתַרְגֵּם לָעָם מַה שֶּׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ עִנְיַן הַדְּבָרִים" (רמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפיים, י"ב, י').

בגמרא בבבא קמא נמנות "עֲשָׂרָה תַּקָּנוֹת תִּיקֵּן עֶזְרָא",הוראשונות שבהן הן: "שֶׁקּוֹרִין בַּמִּנְחָה בַּשַּׁבָּת; וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי". הגמרא שואלת כיצד תיקן עזרא קריאה שכבר נתקנה בימי משה, ומשיבה שעזרא שינה את היקפה:

מֵעִיקָּרָא תִּקְּנוּ חַד גַּבְרָא תְּלָתָא פְּסוּקֵי, אִי נָמֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי תְּלָתָא פְּסוּקֵי, כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים; אֲתָא הוּא, תַּיקֵּן תְּלָתָא גַּבְרֵי וְעַשְׂרָה פְּסוּקֵי, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין. (בבלי, בבא קמא פ"ב ע"א)

לעזרא מיוחסת גם תקנה הנוגעת למיקומן של פרשות מסוימות בלוח השנה: "עֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים קוֹדֶם עֲצֶרֶת, וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה", והטעם: "כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ" (בבלי, מגילה ל"א ע"ב).

האם תמיד קראו את התורה כולה בשנה אחת?

התשובה על כך היא לא. בתקופת התלמוד היו נהוגים שני מחזורי קריאה: בבבל סיימו את התורה בשנה אחת, ובארץ ישראל סיימו אותה בשלוש שנים בקירוב, אך המחזור השנתי של בבל הוא שהתקבל בכל קהילות ישראל.

המקור התלמודי העיקרי למנהג ארץ ישראל הוא משפט אגבי בבבלי. בדיון על השבת שבה חלה פרשת שקלים, הגמרא שואלת אם פרשה מסוימת יכולה בכלל לחול באותה עת, ומשיבה: "אִין, לִבְנֵי מַעְרְבָא דְּמַסְּקִי לִדְאוֹרָיְיתָא בִּתְלָת שְׁנִין" (בבלי, מגילה כ"ט ע"ב). "בני מערבא" הם בני ארץ ישראל, השוכנת מערבית לבבל.

הרב מלמד בפניני הלכה מסביר: "בזמן התלמוד היו שני מנהגים בסדר קריאת התורה: בארץ ישראל נהגו להשלים את התורה בשלוש שנים, ובבבל בשנה אחת" (פניני הלכה, סוכות, ז', ה', בהערה). גם האנציקלופדיה יודאיקה מציינת שבבבל הושלמה קריאת התורה בשנה אחת, מתשרי עד תשרי, ומנהג זה הוא שהתקבל בכל העולם (Encyclopaedia Judaica, ערך Triennial Cycle).

בימי הרמב"ם, במאה השתים עשרה, המחזור התלת שנתי עדיין היה קיים אך כבר היה מנהג מיעוט. אחרי שתיאר את המנהג השנתי, הוסיף הרמב"ם: "וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט" (רמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפיים, י"ג, א').

מהו המחזור התלת שנתי ומה עלה בגורלו?

במחזור התלת שנתי חולקה התורה ליחידות קצרות מהפרשות של היום, שנקראו "סדרים", וקראו סדר אחד בכל שבת. המחזור לא היה אחיד ולא נקבע לו מועד סיום קבוע. הוא נעלם מארץ ישראל עם חורבן הקהילות בכיבוש הצלבני, והחזיק מעמד עוד זמן מה בקהילה הארץ ישראלית במצרים.

באתר "סדרא", המוקדש לסדר הקריאה הארץ ישראלי, נכתב: "בני ארץ־ישראל לא סיימו את קריאת התורה כולה בשנה אחת, אלא בשלוש שנים, או בשלוש שנים ומחצה", וכן: "רשימות הסדרים הנפוצות מציעות 154 או 167 סדרים". האנציקלופדיה יודאיקה מציינת שבמסורה נמנים 154 סדרים, ושיש מסורות של 161 ושל 175 סדרים, ובמסורת תימן 167 (Encyclopaedia Judaica, ערך Triennial Cycle).

על סוף המנהג באתר "סדרא": "הקהילות הארץ־ישראליות חרבו עם הכיבוש הצלבני בשנת ד׳תתנ״ט (1099), ואיתן נכחד מארץ־ישראל גם מנהג הקריאה המיוחד שלה", וכן: "המחזור התלת־שנתי שרד רק בקהילה הארץ־ישראלית בפוסטאט (קהיר העתיקה)". לפי האנציקלופדיה יודאיקה, המנהג עדיין נהג במצרים בשנת 1170 בקירוב. מאותה תקופה עדותו של הנוסע בנימין מטודלה, שתיאר קהילות במצרים הקוראות את התורה בשלוש שנים (Encyclopaedia Judaica, ערך Triennial Cycle; ויקיפדיה האנגלית, ערך Triennial cycle).

במחקר נדונה השאלה עד כמה המחזור היה מוגדר כבר בתקופת התלמוד. האנציקלופדיה יודאיקה מביאה את הדעה שלפי כל העדויות הקיימות, בתקופת התלמוד לא היה מחזור תלת שנתי מוגדר.

כיצד נקראת התורה כיום?

בכל שבת בבוקר קוראים את פרשת השבוע כולה. במנחה של שבת ובימי שני וחמישי קוראים את תחילת הפרשה של השבת הבאה. את המחזור מסיימים ומתחילים מחדש בשמחת תורה.

על הקריאה שבין שבת לשבת קובע השולחן ערוך: "מקום שמפסיקים בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה" (שולחן ערוך, אורח חיים, קל"ה, ב'). משמעות הדבר שבמנחה של שבת ובימי שני וחמישי קוראים את תחילת הפרשה הבאה, ובשבת שלאחר מכן קוראים את הפרשה כולה.

מספר השבתות בשנה אינו קבוע, משום שבשנה מעוברת נוסף חודש, ומשום שיש שבתות שבהן חל חג וקוראים בו מענייני החג, ולכן יש שבתות שבהן מחברים שתי פרשות סמוכות. השולחן ערוך קובע כמה עוגנים שסביבם נקבעים החיבורים, ובהם: "לעולם קורין… פרשת במדבר סיני קוד' עצרת תשעה באב קודם ואתחנן אתם נצבי' קודם ר״ה" (שולחן ערוך, אורח חיים, תכ"ח, ד'). העוגן האחרון הוא יישום של תקנת עזרא שהובאה לעיל, שהקללות שבמשנה תורה ייקראו לפני ראש השנה.

לעיתים נוצר פער בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. כך למשל, כאשר שביעי של פסח חל ביום שישי, בחוץ לארץ נוהג בשבת שלמחרת יום טוב שני, וקוראים בו קריאה של חג. בארץ ישראל קוראים באותה שבת את הפרשה הבאה, והפער נסגר כשחוץ לארץ מחברים שתי פרשות: "כאשר בארץ יקראו את פרשת בחוקותי, יחברו בחוץ-לארץ את הפרשיות בהר ובחוקותי ומאז ואילך שוב תהיה פרשה אחת לכולם" (בית חב"ד, "מדוע יש פרשות שבוע שונות בארץ ובחו"ל?"). הדוגמה מתייחסת לשנה מסוימת, ובשנים אחרות החיבור נעשה בפרשות אחרות.

סיום התורה חל בשמיני עצרת, והפניני הלכה כותב: "נוהגים כל ישראל לקרוא בכל שבת פרשה אחת בתורה, ולסיים את קריאת התורה בשמיני עצרת" (פניני הלכה, סוכות, ז', ה'). בחוץ לארץ הסיום נקבע ליום טוב השני, על פי הגמרא: "יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן קוֹרִין ״כׇּל הַבְּכוֹר״… לְמָחָר קוֹרִין ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״" (בבלי, מגילה ל"א ע"א). מיד לאחר הסיום מתחילים לקרוא מבראשית: "מיד לאחר סיום התורה מביאים עוד ספר, ומעלים אליו עולה נוסף לקרוא בו את התורה מבראשית… וקוראים לו 'חתן בראשית'" (פניני הלכה, סוכות, ז', ו').

מלבד השמיעה בבית הכנסת, מוטלת על כל אדם חובה לקרוא את הפרשה בעצמו: "אע״פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום" (שולחן ערוך, אורח חיים, רפ"ה, א').

מהם דיני היסוד של קריאת התורה?

קוראים בתורה רק במניין של עשרה, מתוך ספר תורה. מספר העולים לתורה נקבע לפי קדושת היום, וכל עולה מברך לפני קריאתו ואחריה. הראשון לעלות הוא כהן, אחריו לוי ואחריו ישראל. הקריאה צריכה להיות מדויקת.

מספר העולים: המשנה קובעת: "בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה, אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן" (משנה, מגילה ד', א'), ובהמשך:

זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה. בְּיוֹם טוֹב, חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת, שִׁבְעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא. (משנה, מגילה ד', ב')

על השבת פוסק השולחן ערוך: "מוציאין ס״ת וקורים בו שבעה ואם רצה להוסיף מוסיף" (שולחן ערוך, אורח חיים, רפ"ב, א').

מניין: המשנה מונה את הקריאה בתורה בין הדברים שאין עושים בפחות מעשרה: "וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה" (משנה, מגילה ד', ג').

מספר הפסוקים: "הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְסוּקִים" (משנה, מגילה ד', ד'), ובגמרא: "אֵין פּוֹחֲתִין מִעֲשָׂרָה פְּסוּקִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת" (בבלי, מגילה כ"א ע"ב). זו תקנת עזרא שהובאה לעיל, עשרה פסוקים בשלושה קרואים.

הברכות: לפי המשנה, רק הראשון והאחרון בירכו: "הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ" (משנה, מגילה ד', א'). הגמרא מסבירה מדוע כיום כל עולה מברך: "וְהָאִידָּנָא, דְּכוּלְּהוּ מְבָרְכִי לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, הַיְינוּ טַעְמָא דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן: גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין" (בבלי, מגילה כ"א ע"ב), כלומר כדי שמי שנכנס או יצא באמצע לא יטעה לחשוב שאין מברכים.

סדר העולים: "כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם" (משנה, גיטין ה', ח').

הקורא והעולה: בתחילה כל עולה קרא בעצמו את קטע הקריאה שלו. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, עם הזמן, כשירדה הבקיאות בתורה בקרב הציבור, מונה בבית הכנסת קורא מיוחד שקרא את הפרשה, והעולה בירך את הברכות (Encyclopaedia Judaica, ערך Torah, Reading of). פניני הלכה מביא שני טעמים שנאמרו במנהג למנות בעל קורא קבוע: "כדי שלא לקפח את מי שאינם יודעים לקרוא כראוי", וכדי למנוע מריבה עם מי שטועה בקריאה ואינו מודה בטעותו (פניני הלכה, פרק ט"ו: קריאת התורה, הלכה ז': הקורא והעולה).

דיוק בקריאה: "קרא וטעה אפי' בדקדוק אות אחת מחזירין אותו". הרמ"א מסייג: "ודוקא שנוי שמשתנה ע״י זה הענין אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו" (שולחן ערוך, אורח חיים, קמ"ב, א', ובהגהת הרמ"א).

עמודי המדור שלהלן מציגים את נוסח כל פרשה לפי "מקרא על פי המסורה", עם ניקוד וטעמים וחלוקה לשבע העליות של שבת, כדי שאפשר יהיה לקרוא את הפרשה, להתכונן לקריאה בציבור, או לקרוא אותה "שנים מקרא ואחד תרגום".

מקורות

• דברים ל"א, י'-י"ב; נחמיה ח', א'-ח'.
• משנה, מגילה ד', א'-ד'; משנה, גיטין ה', ח'.
• בבלי: מגילה ג' ע"א; כ"א ע"ב; כ"ט ע"ב; ל"א ע"א-ע"ב; ל"ב ע"א. בבא קמא פ"ב ע"א.
• רמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפיים, י"ב, א'; י"ב, י'; י"ג, א'.
• שולחן ערוך, אורח חיים, קל"ה, ב'; קמ"ב, א'; רפ"ב, א'; רפ"ה, א'; תכ"ח, ד'.
• הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה: סוכות, פרק ז', הלכות ה'-ו' (ph.yhb.org.il/13-07-05, ph.yhb.org.il/13-07-06); פרק ט"ו: קריאת התורה, הלכה ז' (ph.yhb.org.il/21-15-07).
• סדרא: צוהר לקריאת התורה בארץ ישראל בעת העתיקה (sidra.org.il/background).
• Encyclopaedia Judaica, ערכים Torah, Reading of; Triennial Cycle (encyclopedia.com).
• בית חב"ד, "מדוע יש פרשות שבוע שונות בארץ ובחו"ל?" (he.chabad.org/library/article_cdo/aid/920469).
• Wikipedia, Triennial cycle (en.wikipedia.org/wiki/Triennial_cycle).
• נוסח המקורות התלמודיים והרמב"ם נשלף מספריא (sefaria.org).

תוכן זה נכתב בעזרת AI ועם סקירה ותיקונים אנושיים.