מוטי מלכא
פן תשכח את הדברים
אזהרה כפולה מזהיר משה רבינו את העם העומד לפניו: לשמור ולזכור את הנסים שראו עיניהם, לא לשכוח אותם ולהעביר דברים אלו לבניהם ולדורות הבאים.
אזהרה כפולה מזהיר משה רבינו את העם העומד לפניו: לשמור ולזכור את הנסים שראו עיניהם, לא לשכוח אותם ולהעביר דברים אלו לבניהם ולדורות הבאים.
שמע ישראל היא מהחלקים המרכזים של התפילה, ובכל יום מצווים אנו לקרא פסוק זה פעמיים, אך כיצד יש להבין את הפסוק ואת הציווי שהוא מבטא?
מצווה משה את בני ישראל: לשמור ולעשות את דברי התורה, חוקיה ומשפטיה – אזהרה כפולה האומרת לאדם שעליו להתאמץ בכדי לעשות.
מדוע חשוב לציין כנקודת זמן את העובדה שמשה עומד ומדבר עם בני ישראל אחרי שהוא מנצח את סיחון ואת עוג? מה מידע זה מוסיף לנו ומדוע הוא רלוונטי?
מה המשותף לכלל השינויים שיש בין התיאורים בספר דברים לבין תיאור אותם אירועים במקומות אחרים בתורה, ומדוע משה נותן ממקד את תפקיד העם באירועים?
כחלק מהאיסור להילחם עימם ונתינת נחלת עולם לבני לוט ואדום, מספרת לנו התורה על ההיסטוריה הצבאית של עמים אלו, אך מה הטעם הסיפור זה? מה יש לנו ללמוד מהתיאור?
בפרשת דברים מזכיר משה לבני ישראל שכאשר ביקש למנות שופטים – 'ואשימם בראשיכם', דבר שנעשה הרבה לפני מינוי יהושע. קידמה זו מלמדת על חשיבותה של החברה בעם ישראל.
בפרשת דברים משה רבנו מכוון את העם כיצד שלא להגיע למצב החברתי אשר הביא על עם ישראל את החורבן ובכך פרשת דברים היא המענה להפטרת חזון.
בהורדת התורה מן השמים אל הארץ חכמים הבינו שכדי לקיים באופן אמיתי את הנדרים וההתחייבויות שלנו, לעתים אנו נדרשים להתיר אותן.
פרשת דברים פותחת את הספר האחרון בחמישה חומשי תורה, ספר "משנה תורה". ספר זה כולל חזרה על המצוות הרלוונטיות לעם ישראל לפני כניסתם לארץ, חידוש של מעט מצוות שטרם נאמרו
לשם מה מדגיש משה רבנו לשופטים את הציווי "שמוע בין אחיכם", הרי אי אפשר לשפוט בין שני צדדים מבלי לשמוע אותם? מה המשמעות של ציווי זה?
התורה מצווה אותנו: 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו', האם זה כל כך פשוט? והאם המגורים במצרים מפצה על מה שעשו המצריים לאבותינו?
