מוטי מלכא

פרשת ויקהל נאמרה בכינוס יחדיו של כל עם ישראל: 'וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. התורה פותחת את הפרשה במצוות השבת, ועולה השאלה למה דווקא מצווה זו נאמרה בהקהל?

התורה מספרת שהקב"ה ביום השביעי 'שבת וינפש'. אך מהי משמעות מילים אלו, מהי שביתה ומהי נפישה? עיון בדברי המדרש אגדה מביא תשובה מעניינת לכך.

מה התורה רוצה לציין או לומר לנו כשהיא מתארת את הלוחות? לכאורה חשיבותם היא במה שכתוב עליהם ולא כיצד הם נראו.. עיון בבכור שור מעלה תשובה לכך.

משה מבקש מהקב"ה לראות את פניו, בקשה שלא ברור מה משמעותה. האם לקב"ה יש גוף או שמא צריך להבין אותה בצורה אחרת.

התורה מספרת על חטא העגל והפרשנים נחלקים בדעתם כיצד להסביר חטא זה? האם יש בו עבודה זרה ממש או שמא טעות שניתן להבין, והאם בכלל חטאו בני ישראל?

מספר המדרש כי משה אחר בשש שעות, ולכאורה נראית התגובה לאיחור זה כלא פרופורציונאלית- הם עושים את העגל, אך האם אכן התגובה הייתה כל כך קיצונית?

התורה מדגישה שאת בגדי הכהונה יש לעשות מתרומות בני ישראל, אך מדוע היה צריך להדגיש זאת? לא ברור שגם הם חלק מציווי המשכן? נעיין בדברי הבכור שור.

התורה מצווה על בניית המנורה, הדלקת הנרות בה ועל קיום נר התמיד. נעיין במצוות הקשורות במנורה ובדעות לגבי מהותו של נר התמיד.

מצווה התורה את בני ישראל להעלות נר תמיד במשכן, אך האם ציווי זה באמת מתקיים לדורות? הרי המשכן נגנז ואין לנו בית מקדש כיום!

המעמד הציבורי של הקדשת הכוהנים לא מבטא רק את ייעודם לתפקיד ובחירתם על ידי הקב"ה, אלא מדגיש את תפקידם כנציגי העם מול הקב"ה.

הדיון על תפקיד המחנך ודמותה של מערכת החינוך לא התחיל בדור שלנו. המדרש פותח פתח להסתכלות על גישתם של הלל ושמאי בנושא שראוי וכדאי שנכיר גם אנו.

מצווה התורה על עשיית הארון והמזבח עשויים עץ ומצופים זהב. אולם לא היה מכובד יותר לבנות את הכלים הללו כולם מזהב? מהו הרמז שצריך להילמד מכך?