מוטי מלכא

בסיום הברכות בפרשת בחקותי מזכיר הקב"ה לעם את הוצאתם ממצרים והצלתם מהשעבוד במילים: וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, אך כיצד יש להבין הזכרה זו?

בפרשת בהר מצווה התורה על דיני גאולת אדמות, ומחלקת בין בתים הנמצאים מחוץ לעיר לאלו הנמצאים בתוכה. נעיין בדברי הבכור שור על משמעות חלוקה זו.

בסיום פרשת אמור מספרת התורה על אירוע חריג בו מעורבים איש ישראלי ובן הישראלית. המעשה עצמו חמור מאוד אולפ חייבים לשאול מדוע סיפרה זאת התורה? מה יש ללמוד ממנו הלאה?

פרשת המקלל מעוררת תהיות שונות, ואחת מהן קשורה בעונשו ובחלק של העם בעונש: וְסָמְכוּ כׇל הַשֹּׁמְעִים.. מדוע היה על בני ישראל לקחת חלק פעיל כל כך בעונש?

תפקידו של הקורבן ראשית העומר היה להתיר את השימוש לאכול מהתבואה החדשה , שעד שלא הוקרב היה אסור לאכול ממנה (איסור חדש).  אולם מדוע היה צריך לאסור את התבואה עד הבאת קורבן זה? מהו תפקידו של הקורבן?

התורה מצווה: איש אמו ואביו תיראו וסומכת ציווי זה לשמירת השבת. בעל הכלי יקר מסביר לא רק את נוסח הציוויים וסמיכותם, אלא כיצד הם רלוונטיים כיום.

בתהליך טהרת המצורע משתמש הכהן בארז, אזוב ושני. בעל הבכור שור מראה כיצד אלמנטים אלו מהווים כלים חינוכיים המשמשים להפוך את חזרתו בתשובה לקבועה.

כיצד מחליט הכהן שהאדם מצורע, והאם רק הכהן יכול לקבוע זאת? נעיין בשאלת הגדרת נגע הצרעת, זמן הבדיקה וכיצד עושה זאת הכהן.

בפתיחת פרשת מצורע פותחת התורה בטהרת המצורע: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טׇהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. בעל הכלי יקר מוצא רעיון אקטואלי בטהרה זאת.

מדוע מצווים בני ישראל לזבוח לפני ה'? בעל הכלי יקר מתייחס לכך ומסביר כיצד הזבח מביא לידי אחדות – הן עם הקב"ה והן בתוך העם.

התורה חוזרת בציווי קרבן העולה על המילים – היא העולה: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה. חכמים הביאו כמה רעיונות למה יש ללמוד מכפילות זו.

פרשת ויקרא מונה מאילו מרכיבים באים הקורבנות: מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם. בעל הכלי יקר מלמד מה אפשר ללמוד מההבדלים שיש בחומרי הקורבנות.