אבי כהן סקלי
וישב ממנו שבי
בפרשתנו, העמלקי מתחפש לכנעני, ובא למלחמה בישראל. תוצאות המלחמה הן שהוא שובה שבי מישראל, ועם ישראל מצידו נועץ ומבקש את עזרת הקב"ה ובזכות זה מצליח להכותו. חכמים התמקדו בעניין השבי והראו עד כמה קשה המצב הזה לעם ישראל.
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
בפרשתנו, העמלקי מתחפש לכנעני, ובא למלחמה בישראל. תוצאות המלחמה הן שהוא שובה שבי מישראל, ועם ישראל מצידו נועץ ומבקש את עזרת הקב"ה ובזכות זה מצליח להכותו. חכמים התמקדו בעניין השבי והראו עד כמה קשה המצב הזה לעם ישראל.
במרכזה של פרשת "קרח" אשר נקרא השבת עומדת המחלוקת הידועה בהיסטוריה של העם היהודי -"מחלוקת קרח ועדתו", עליה אומרים חז"ל שמחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. המחלוקת אומנם קרויה על שמו של "קרח", אבל גם על שם "עדתו". חלק מעדתו היו שני "כוכבים" שקוראים להם דתן ואבירם.
פרשת פסח שני, על פי המפרשים, הייתה ראויה להיאמר בתחילת ספר במדבר, אולם לא נאמרה שם משום שהיא מלמדת גנות על ישראל, אך לא ברור מהי הגנות המתבטאת במעשה פסח שני?
התורה בפרשה מדגישה עניין שלכאורה נראה לא רלוונטי: וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם, מדוע מציינת זאת התורה? נעיין בדברי המפרשים המוצאים מסר חשוב בהדגשה זו.
תחילת הפרשה עוסקת בעבודת הלוויים ותפקידם בנשיאת כלי המשכן והיא פותחת עם פירוט תפקידם של בני גרשון ובני מררי, וחכמים שמו לב שבעוד שבבני קהת וגרשון מדברת התורה בלשון נשיאה, בבני מררי היא לא עושה זאת, ועולה השאלה מדוע?
בפתיחת פרשת במדבר מצווה הקב"ה על מפקד בני ישראל בלשון מיוחדת: שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, ועולה השאלה: מה תכלית המפקד האמור, ויותר מכך – מהי המשמעות מיוחדת של המילים 'שאו את ראש'?
שנת היובל, היא שנת שיא באומה הישראלית, שנה שבה מצווים: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. מה המשמעות של שנת היובל ומה הדיוק של התורה במילים "לכל יושביה", האם יתכן שתהיה אפליה בין קבוצות שונות בארץ ?
האומה הישראלית נבחרה להיות אנטיתזה לאומת מצרים והחברה המושחתת שלה, ולאורך הפרשה מזכר יסוד הקיום הישראלי כנגד המצרי: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" הדברים ברורים כאשר מדובר בגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה או עבירות חמורות אחרות, אבל מדוע התורה מצמידה את האמירה היסודית הזאת לאיסור רמאות מידות, במשקל ובמשורה?
נגעי הצרעת כולם ובכללם צרעת הבית אינם דבר טבעי, אלא אות ופלא אלוקיים כדי להרחיק האדם מן החטא והם מגיעים לאדם על חטא לשון הרע. אם כך הם פני הדברים, מדוע התורה מציינת בפתח הדברים: כי תבואו אל ארץ כנען ו- וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם , מה עניינו בארץ ישראל דווקא ?
בפרשת שמיני אהרון מלמד אותמו על משמעות האחריות ונשיאת הנטל באומה הישראלית – הוא לא אמור לגרום לך גאווה, אלא להיפך, הוא אמור לגרום לכל אחד קודם כל רעד ובושה מהמעמד והאחריות, רק באופן הזה התפקיד יבוצע באופן שלם.
התורה מצווה שאש תמיד תהיה על מזבח העולה ולעולם אסור לה להיכבות, והיא מציינת זאת בשלושה פסוקים שונים, מה שהוביל את פרשני המקרא למצוא עומקים נוספים במצווה זו ובקשר שלה אלינו גם היום.
החטא, גם חטא השגגה יכול להימנע על ידי הידיעה, החוויה והעבודה המשותפת של העם. כאשר התודעה היא שעלינו להיות בספינה אחת יחד – אז הערבות ההדדית מונעת חטא ונפילה.