כלי יקר
הימים מתים והם אינם מתים
התורה מספרת: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, ובעל הכלי יקר מנסה להבין מדוע נאמרה המיתה דווקא על חיי יעקב ולא על
התורה מספרת: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, ובעל הכלי יקר מנסה להבין מדוע נאמרה המיתה דווקא על חיי יעקב ולא על
"היאחזות" בארץ נכרייה היא מצב שבו מצדיקים את המעשים ואת הדרכים, לא מפני שהם נכונים ואמיתיים, אלא מפני שהם נוחים מבחינת כלכלה ורווחה.
מספרת התורה שמשפחת יעקב יורדת למצרים ומדגישה התורה כׇּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב, נפש בלשון יחיד. נראה מה לומד בעל הכלי יקר מהדגשה זו.
התורה מתארת את הצלחת יוסף בבית פוטיפר, ויהי איש מצליח, וחוזר שלוש פעמים על המילה ויהי בתיאור, ובעל הכלי יקר מוצא בכך רמז לברכה בעולם.
וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. פרשת וירא ממשיכה את מה שסיימה בו בפרשת לך לך- אברהם לאחר ברית המילה יושב כואב בפתח אוהלו, והקב"ה
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. באלוני מורה נגלה הקב"ה אל אברהם ומבטיח לתת את הארץ לזרעו, שם בונה אברהם מזבח לה' ומשם יוצא למסעו
שתי ציפורים שולח נח מהתיבה: את העורב ואת היונה. ישנם הבדלים בין השליחות של כל ציפור וכיצד מילאה או לא את המטרה שלשמה נשלחה. ננסה לעמוד על ההבדלים בין היונה לעורב כפי שמתארת התורה.
אחידות היא אסון חברתי ולאומי. אחדות, לעומתה, היא מטרה שחייבים לשאוף אליה כל העת ובכל העוצמה. חברה שכל תכלית חבריה היא להאדיר כל אחד את שמו – אין לה קיום. הצעד הראשון בדרך לאחדות הוא ההבנה שלכל אחד יש מקום בחברה.
לעילוי נשמת אליהו בן מזל מזל בת נזמה מרדכי בן רחל בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם
השמים והארץ בשירת האזינו נצבים כעדים בעלי תפקיד כפול: מצד אחד הם העדים ומצד שני הם משמשים גם כמוציאים לפועל של דברי הברית.
הקצב של החיים משכיח מאיתנו לפעמים את הדבר החשוב באמת – מה אני משאיר כאן? איזו חותמת, איזו מורשת, ואיזו השפעה אנו משאירים בעולם.
משה מצווה את יהושע: 'חזק ואמץ', ציווי שניתן להבינו בהקשר לתפקיד הצבאי שהולך למלא יהושע בחיי העם, אך לא כך מבין זאת בעל הכלי יקר.