
לא לפחד כלל
משה רבנו מקדיש את שעותיו האחרונות להחדרת האמונה והביטחון בבני ישראל, מתוך הבנה שאחדותם מנצחת הכל, ושבכוחם להתמודד עם כל משבר רק כגוף אחד.

משה רבנו מקדיש את שעותיו האחרונות להחדרת האמונה והביטחון בבני ישראל, מתוך הבנה שאחדותם מנצחת הכל, ושבכוחם להתמודד עם כל משבר רק כגוף אחד.

המדרש בספרי מדבר על נפשו של האדם, ומודה שאדם באשר הוא אדם – קשה לו לזוז ממקומו כאשר פוגעים בו. אך המדרש מבקש ללמד אותנו את דרכיו של הקב"ה, ולומר: נסו ללמוד ממידות הקב"ה למרות הקושי.

פרשת "ואתחנן" אותה נקרא השבת מהווה נדבך מרכזי בפרידה של משה רבנו, בין היתר משום שיש בה חזרה על "עשרת הדיברות" ועל ציווים מרכזיים נוספים.

אומר משה לעפ ישראל על התורה: כִּי הִוא חכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אך מהי חוכמה זו וכיצד היא באה לידי ביטוי לעיני העמים?

בעיה אחת עיקרית נראה שיש במעשיהם של בלק ובני עמו, בעיה שמגדירה את מעשיהם מההתחלה כטעות – הם נכנסו למלחמה לא להם.

אחד האירועים המתוארים בהקשר לשליחת המרגלים הוא שינוי שמו של יהושע בין נון, והמפרשים שואלים האם בכלל עניין זה התרחש כאן ומדוע הוא מוזכר כאן?

התורה בפרשה מזכירה את המיילדות העבריות, שפרה ופעה, וחכמים נחלקו בשאלה מיהן אותן מיילדות? האם היו נשים מצריות או שהיו יהודיות בעצמן, ואולי יוכבד ומרים?

על מילים כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך, מביא המדרש סיפור המדבר באבא יודן והתעשרותו מחדש בזכות הצדקה, אך קשה להבין כיצד מתקשר המעשה לפסוק עצמו?

מדוע מדגישה התורה: הכהן אשר יהיה בימים ההם? וכי יש אפשרות לגשת לכהן מימים עברו? נראה כיצד הסבירו זאת חכמים ומה ניתן ללמוד מכך.