משה רבינו מזכיר לבני ישראל את חטא העגל ואת ירידתו מהר סיני עם לוחות הברית, וכאשר ראה את חטאם, מזכיר משה את תגובתו: "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם…ואשברם לעיניכם", אך מדוע הדגשה שהוא תפס את הלוחות בידו? הרי ברור שהוא המחזיק בהם…
תחילת הפרשה עוסקת בעבודת הלוויים ותפקידם בנשיאת כלי המשכן והיא פותחת עם פירוט תפקידם של בני גרשון ובני מררי, וחכמים שמו לב שבעוד שבבני קהת וגרשון מדברת התורה בלשון נשיאה, בבני מררי היא לא עושה זאת, ועולה השאלה מדוע?
התורה מתארת את השכנת השכינה הבאה לידי ביטוי בכך שכבוד ה' מלא את המשכן ובעמוד הענן ובעמוד האש. מדוע היה חשוב לתורה לסיים את ספר שמות, לסיים את החלק של השראת השכינה במילים "לעיני כל בית ישראל, בכל מסעיהם"?
לא להחמיץ את הרגע יש רגעים בחיים שבהם אנחנו נדרשים לתפוס את הרגע, אבל מסיבה זו או אחרת לא מצליחים.
שמע ישראל היא מהחלקים המרכזים של התפילה, ובכל יום מצווים אנו לקרא פסוק זה פעמיים, אך כיצד יש להבין את הפסוק ואת הציווי שהוא מבטא?
המפקד מחבר את המשימה הלאומית עם האחריות הפרטית, המשפחתית והשבטית. אבל מה המשמעות של המונחים הצבאיים במפקד?
מבטיח הקב"ה לישראל: ולא תגעל נפשי אתכם, כיצד ניתן להבין הבטחה זו שחוזרת על עצמה פעמיים בפרשה? הרב בכור שור מסביר זאת בהקשר לגלות.
התורה מסבירה את איסור השחיטה מחוץ למשכן בכך שבא למנוע את הקרבת הקורבנות לשעירים, אך כיצד סיבה זו מתקשרת לאיסור בשר תאווה?
פרשת ויקרא מפגישה אותנו עם עבודת הקורבנות והתורה מדגישה את מקומו של הרצון האישי בעבודה זו: "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". מה חשיבות הדגשה זו?
מה תכליתם של הפעמונים על מעילו של הכהן הגדול? מדוע דווקא בבגד זה מציינת התורה "והיה על אהרון לשרת" – וכי יתר הבגדים אין תכליתם שירותו של הכהן הגדול בקודש?
יכולתו של הכהן הגדול לקבל נבואה בעת עבודתו מבוססת על אחדותם של בני ישראל על ליבו ועל כתפיו. לא על חלק מהשבטים, ובטח לא על שבט אחד שמחליט על כולם.
למה התורה לא מצווה עלינו "אל תדבר דבר שקר"? למה מצווה התורה 'רק'- מדבר שקר תרחק, ומה בעצם הקשר בין דבר שקר להריגת צדיק ונקי?