אבי כהן סקלי

בפרשת "וישלח" הקב"ה מלמד אותנו, באמצעות יעקב אבינו, את החשיבות הרבה בקיומן של הבטחות ושל אמירות. גם אם הן נאמרות בשעות שאינן רגילות ובאירועים מאתגרים, עלינו לקיים אותן ולא לוותר.

שתי סבתות היו לי. סבתא אסתר ז"ל הגיעה ממרוקו וסבתא תמר ז"ל הגיעה מתימן. על אף המקומות השונים שמהן הן

לפני כעשר שנים יצאנו אשתי ואני לטייל באזור שדה בוקר, וביקשנו להגיע למקום מקסים שנקרא "עין עקב"[1] (מומלץ בחום). ההגעה

 לא להחמיץ את הרגע יש רגעים בחיים שבהם אנחנו נדרשים לתפוס את הרגע, אבל מסיבה זו או אחרת לא מצליחים.

אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי בשנים האחרונות זה החובה לנסות ולהבין מה האינטרס שעומד מאחורי בקשות, אירועים ודיונים שונים. לא

מה טעמו של הציווי שלא ללבוש בגד העשוי מצמר ופשתים ביחד, מה מבקשת התורה ללמדנו ? בנוסף, ומה המשמעות של הסמיכות למצוות ציצית ?

תוך שהתורה מצווה שלא לעשות כחוקות הגויים וברכיהם, היא מביאה אמירה מעניינת: תמים תהיה עם ה', אך מהי תמימות? ומה דורשת מאיתנו תמימות זו?

מה הקשר בין אמירת התורה "כי עם קדוש אתה" ובין הציווי "לא תאכל כל תועבה" ? ואם התורה מפרטת מהם איסורי המאכלות, מדוע היא אוסרת בלשון כללית של 'תועבה'?

מצווה משה את בני ישראל לשמור את דרך ה', והוא מבקש: 'ומלתם את ערלת לבבכם', אך מהי עורלת הלב? וכיצד עלינו לתקן אותה? נענה על כך מדברי המפרשים.

כיסוד למצוות משה מצווה את עם ישראל להישמר ולשמור נפשו, אך ממה נדרש עם ישראל להישמר? ואלו דברים לו דברים אסור לעם ישראל להסיר מהלב ?

מדוע חשוב לציין כנקודת זמן את העובדה שמשה עומד ומדבר עם בני ישראל אחרי שהוא מנצח את סיחון ואת עוג? מה מידע זה מוסיף לנו ומדוע הוא רלוונטי?