רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: (דברים, ד', ה')
משה רבנו בפרשה מצווה את ישראל על המשך קיום המצוות בארץ, אך את חשיבות קיום המצוות הוא מדגיש דווקא דרך הצורה בה העמים האחרים רואים את ישראל ואת תורתם, וננסה לראות כיצד להבין את המילים: כִּי הִוא חכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים?
רוב הפרשנים מבינים שהמדובר כאן הוא על התורה וחוקיה, זהו פשט הדברים, אבל במדרש מובאת דעה אחרת המבוססת על הגמרא בשבת (עה.) :
"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם"- אֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מִנַּיִן שֶׁמִּצְוָה לָאָדָם לַחֲשֹׁב בִּתְקוּפוֹת וּבְמַזָּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים", אֵיזֶהוּ הִיא חָכְמָה וּבִינָה שֶׁהִיא לְעֵינֵי הָעַמִּים, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה חִשּׁוּב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת. וְכָל הַיּוֹדֵעַ לַחֲשֹׁב בִּתְקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה ה, יב) "וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ". אֲמַר רַב הַיּוֹדֵעַ לַחֲשֹׁב בִּתְקוּפוֹת וּבְמַזָּלוֹת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב, אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ.
המדרש לוקח את עניין החוכמה ומסביר שהיא חישוב התקופות והמזלות, הכוונה אסטרונומיה, שנחשבת לחוכמה חיצונית שמקורה באומות העולם וחכמי יוון. אך איך אפשר להסביר את זה שדווקא הידיעה של עם ישראל בחוכמה זו יש לה משמעות כה גדולה?
תשובת המדרש היא שעל מנת שהעמים יוכלו להכיר בחוכמת ישראל צריכה שתהיה חוכמה מסוימת או תחום לימוד שהוא חלק מהתורה אבל עדיין זה תחום שבו גם ישראל וגם אומות העולם עוסקים, וכך הם יוכלו לבחון ולהכיר באמת בחוכמה של עם ישראל, והתחום הוא האסטרונומיה.
אולם עולה שאלה נוספת: האם עולה מזה שאסטרונומיה , או המדע בכלל, הוא חלק מלימוד התורה?
יש מחלוקת בשאלה זו בקרב הפוסקים, יש שרואים בה מצווה של ממש ויש שרואים בה כחכמה שנלמדת רק כאשר אי אפשר ללמוד תורה. נראה שנכון להביא את דעת הרמב"ם שרואה בלימוד האסטרונומיה והמדע לא מצווה בפני עצמה, אל כלי ותנאי לקיום מצווה:
הרי בכדי לחשב את עיבור השנה צריך לדעת אסטרונומיה, ובכדי לחשב גודל מקווה צריך לדעת מתמטיקה וכו'.. ולכן עולה שישנם תחומי מדע שהם כלי מצווה והם נכנסים לתוך הגדרת לימוד תורה.
אולם הדברים לא מסתכמים רק בעניין הטכני: ספר ההלכה הגדול של הרמב"ם, היד החזקה, נפתח בפרקים העוסקים באסטרונומיה, והרמב"ם רואה בלימוד חכמה זו ובלימוד מדעי הטבע בכלל כלי והכנה לקיום מצוות אהבת ה' ויראת ה', שהרי גודלו ועצמתו של הקב"ה יכולים להילמד מתוך בריאתו של הקב"ה, וכפי שניסח זאת הרמב"ם עצמו:
וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָוה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל: (משנה תורה, ב, ב)
