אתה צריך פסק זמן

מסופר על רבי חייקל, אחד מתלמידיו של רבי נחמן מברסלב שהתחיל להתעסק במסחר. הייתה לו הצלחה רבה ואט אט העסקים דרשו יותר ויותר מזמנו והוא כמעט ולא פגש את רבו. יום אחד עבר ברחוב של ר' נחמן, הוא ניסה למהר אך ר' נחמן ראה אותו מהחלון וקרא לו. מובך, עלה אל רבו כשהוא מצפה לנזיפה על  כך שניסה להתחמק. ר' נחמן התבונן בו ושאל "הסתכלת על השמים היום?" ר' חייקל ענה שלא, כשהוא מבולבל מעט מהשאלה. ר' נחמן לקח אותו אל החלון ואמר: "אתה רואה את כל האנשים? כל העגלות והסוסים? בעוד חמישים שנה הם לא יהיו פה, יהיו פה אנשים אחרים וסוסים אחרים, גם אני ואתה לא נהיה פה. אבל השמים – הם תמיד יישארו כאן".

מעמד הסנה, בו נגלה אלוקים למשה עוד מהדהד באזניו, אלוקי אבותיהם רוצה לגאול אותם סוף סוף מהשעבוד הנורא הזה, אך נראה שהעניין לא פשוט כמו שניתן היה לדמיין – פרעה לא רק שלא השתכנע ממשה, אלא אף החליט להכביד את העבודה. אך הבעיה החמורה מזו – בני ישראל בעצמם כל כך שקועים בעבודה, וכשמשה מנבא על הנבואה הקריבה – העם לא מקשיב לו "מקוצר רוח ומעבודה קשה".

נתבונן במדרש מעניין המצביע על הנקודה ששינתה את היחס האדיש של העם: המדרש מתאר כיצד משה בפגישתו עם פרעה מייעץ לו כך: 'העבדים שלך לא מסוגלים לעבוד כמו שצריך כי אין להם מנוחה, תן להם יום מנוחה בשבוע וכך הם יהיו הרבה יותר נמרצים ויעילים'. פרעה הסכים לעצה וכך קרה שבני ישראל שבתו בשבת. ופתאום היה זמן פנוי! אפשר היה לעצור משטף העבודה ולחשוב – ובני ישראל החלו להשתעשע ברעיון של בריחה ממצרים. ניצנים של תקוה הופיעו בלבבם ובזכות מחשבות אלו היו מסוגלים בסופו של דבר להיגאל.

אנו לומדים ממדרש זה יסוד חשוב לחיינו, לפעמים מתוך שטף השגרה והעבודה ההכרחית והיומיומית אנו שוכחים את הדברים החשובים, את החלומות שלנו ואת התכלית שלנו. לכן מדי פעם צריך לעצור, לחשוב, להיזכר בדברים החשובים בחיים. כך בשבת – אנו עוצרים מכל המלאכה של השבוע. וגם ביום יום בתוך השגרה עצמה אנו צריכים תזכורות קטנות כמו מבט חטוף אל השמים.