פרשת ויקרא: הקדים חטא למעילה

התורה בפרשה מדברת על קורבנות האשם, וכך פותחת את הדיבור באשם המעילות (פגיעה בשוגג בקדשי המשכן) ובאשם הגזלות (פגיעה כלכלית באדם אחר):

(יד) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל⁠ מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (טו) נֶפֶשׁ כִּי⁠ תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקׇּדְשֵׁי יְהֹוָה וְהֵבִיא אֶת⁠ אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן⁠ הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף⁠ שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל⁠ הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם. (ויקרא ,ה')

(כ) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל⁠ מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהֹוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ⁠ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת⁠ עֲמִיתוֹ. (ויקרא ,ה')

קרבן אהרן וקרבן העם

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת

תפילת ראש חודש נוסח עדות המזרח

הספרי מביא את דברי הגמרא בבבא בתרא (פ"ח:):

אמר רבי לוי קשה גזל של הדיוט מגזל של גבוה שגזל הדיוט הקדים חטא למעילה ובגזל הקדש הקדים מעילה לחטא.

הדברים מתייחסים לפסוקים לעיל, ומציינים שבאשם המעילות מוקדמת המעילה לחטא: נֶפֶשׁ כִּי⁠ תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה.. , ואילו באשם הגזלות מוקדם דווקא החטא למעילה: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל.. ונשאלת השאלה- מדוע משנה התורה את הסדר?

ומסביר במקום הרשב"ם:

גזל הדיוט – הקדים בו חטא למעילה דכתיב (שם) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה׳ וכחש בעמיתו וגו׳ מיד התחלת הגזל קרי ליה חוטא משעת כפירה וגבי הקדש כתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה..

הרשב"ם שם לב לשני דברים: הגוזל נקרא חוטא מיד משעת הכפירה – משעה שעלתה בו המחשבה לפגוע ברעהו, ואילו במעילה הוא נקרא חוטא רק מרגע שבו נהנה בה, משמע מרגע שהמעילה הגיעה לכדי ביטוי והפעולה מילאה את מטרתה.

נראה שהקושי כאן משמעו בהקדמה של הגדרת המעשה כחטא: ישנם מעשים שמצביעים על גורם שלילי ביותר באדם, חוסר הריכוז או אי תשומת הלב לקודשים עד שמועלים בהם (בשגגה) הוא חמור, אבל חמורה מכך היא הפעולה המודעת להתעלם מהאדם שמולך ולתכנן כיצד לנצל אותו כלכלית. דבר זה מלמד הן על כך שהגוזל לא רואה את האחר והאחדות החברתית לא חשובה בעיניו, אך יותר מכך – באותה מידה שהגזלן לא רואה את האחר הוא אינו רואה את הקב"ה, וזה מה שיגרום לכך שיהיה לו הרבה יותר קשה לחזור בתשובה ולחזור להיות חלק מהחברה.

25.00₪

מבצע!