ברכת הבנים

וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם:

ברכת הבנים נלמדת מברכה זו של יעקב לבני יוסף. שאלה שעולה מכך היא מדוע לא קבע ברכה זו על בניו שלו כולם, או על יהודה ויוסף למשל?

תשובה אפשרית לכך היא שכנראה היה הבדל בין בניו של יעקב ובני יוסף. ההבדל יכול להיות טמון במה שקראנו בפרשות האחרונות והוא אופי היחסים שבין האחים: קראנו איך התגלגל יוסף מצרימה בגלל שנאה וקנאה שהייתה בין אחיו אליו. מצב זה נבע מהמעמד המיוחד שזכה לו יוסף מצד אביו וההעדפה הברורה של יעקב אותו. אנו לומדים על העדפה זו גם מהפסוקים המתארים את יחס יעקב אליו – בנושא כותונת הפסים למשל, אך גם מעצם כך שבניגוד לשאר האחים אשר נמצאים בחוץ – רועים את הצאן, יוסף נמצא בפנים – לומד תורה באוהל. נראה שנעשתה חלוקה בין מי שיועד לתורה, יוסף , ובין מי שיועד למלאכה, ראובן ושאר האחים.

על בניו של יוסף אנו לא שומעים דברים מסוג זה, למעשה אנו לא יודעים עליהם כמעט דבר, אך המדרש בא ופותח צוהר לנושא: כאשר עומדים האחים מול יוסף עוד לפני התגלותו, אומרת התורה כי המליץ ביניהם – הפרשנים מסבירים כי המליץ היה המתורגמן, והמדרש מוסיף כי הוא היה מנשה. כאשר התורה מספרת שיעקב חולה ומודיעים ליוסף על כך, אומר המדרש שמי שהודיע היה אפרים – שהיה יושב ולומד תורה אצל יעקב. אם כן גם אצל בני יוסף נעשתה חלוקה של תפקידים- אחד לתורה ואחד לעולם המעשי – כמו שהיה אצל בני יעקב.

ההבדל כנראה נמצא בכך שבניגוד לבני יעקב, אצל בני יוסף הייתה קבלה והשלמה עם התפקידים הללו- מנשה לא קינא באפרים ולהיפך, שניהם הינו שיש השלמה בין התפקידים וכשם שזה נדרש גם רעהו נדרש. משום כך בחר יעקב לברך דווקא בשמם על מנת לקבע את האחווה שבין האחים ואת ההכרה שלמרות שיש תפקיד שונה לכל אחד- רק שניהם יחד יוצרים את עם ישראל השלם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.