הפרשת חלה, תרומות ומעשרות נוסח ספרד

סֵדֶר הַפְרָשַׁת חַלָּה

א. בזמנינו שהחלה אסורה באכילה לכהנים מפני הטומאה, לֹא נותנים אוֹתה לכהנים אלא שורפים אוֹתה. ומפרישים רק כל שהוא מבלי כל שיעור.

ב. את החלה שמפרישים צריך לשרוף, ואסור לזורקה לאשפה ולזלזל בקדושתה. ורק לאחר ששרפה אוֹתה מותר לזורקה לאשפה, כיון שכבר נעשה מצוותה, ואין בזה משום זלזול. ואם אין אפשרות לשורפה, תכרוך את החלה פעמיים בנייר ותכניסה לפח הזבל.

ג. טוב להמתין מלהפריש חלה עד לאחר גמר הלישה - כשתֵעשה העיסה גוש אחד. ואם לֹא הפרישה מן העיסה ואפתה - מפרישה מן הפת לאחר האפיה.

ד. אין חיוב הפרשת חלה אלא מעיסה העומדת לאפיה. אבל העושה עיסה כדי לבשלה אוֹ לטגנה, מפרישה ממנה חלה בלי ברכה, ורק אם רוצה לאפות קצת ממנה - מפרישה ממנה חלה בברכה.

ה. שעור הפרשת חלה בברכה הוא כשיש בקמח שיעור של 1560 גר', וממדת חסידות טוב להפריש חלה בלי ברכה משיעור קילו וחצי לערך (שו"ת חזו"ע עמ' תקיח). ולשיטת החזו"א השעור הוא 2250 גר'.

קודם ההפרשה מברכת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה מִן הָעִיסָה:

ואחר כך לוקחת חתיכה כל שהיא ומרימה ביד ימין ואומרת:

הֲרֵי זוֹ חַלָּה:

סֵדֶר הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת

כל גידולי קרקע הגדלים בארץ יִשְׂרָאֵל בבעלות יהודי, חייבים בתרומות ומעשרות. וכל גידול קרקע שאינו ידוע אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות אוֹ לֹא, הרי הוּא בחזקת דמאי, וחייב להפריש ממנו תרומות ומעשרות בלי ברכה. ואם ודאי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות מפריש בברכה, דהיינו שלפני שיפריש יברך את הברכה ואחר כך יאמר את נוסח ההפרשה:

סדר הפרשת תרומות ומעשרות עפ"י פסקי החזון איש זצ"ל

נוטל מן הפרות יותר מאחד ממאה ומבדילו מן השאר ואומר:

אם הפירות טבל ודאי יאמר לפני הנוסח:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת.

יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כַּאן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ [כָּל מִין עַל מִינוֹ], אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כַּאן וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל הַפֵּירוֹת [כָּל מִין עַל מִינוֹ] הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר [כָּל מִין עַל מִינוֹ] וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּצַד דְּרוֹמוֹ [כָּל מִין עַל מִינוֹ] [וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי יְהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי בְּצַד דְּרוֹמוֹ.]

אם הפירות טבל ודאי יאמר לפני הנוסח:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

אם הפירות ודאי נטע רבעי וטבל יאמר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן נֶטַע רְבָעִי.

וּמְחוּלָל הוּא וְחוּמְשׁוֹ עַל שְׁתֵּי פְרוּטוּת שֶׁבִּרְשׁוּתִי לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וֶנֶטַע רְבָעִי.